קונפליקט ויצירה: הפרדיגמה הפוטוריסטית

עם תחילת המאה העשרים הייתה אירופה עדה לרגע של יציבות פוליטית, כלכלית וחברתית משמעותית. בתקופה זו השיח השלט היה זה הליברלי, אשר התבסס על שני עקרונות מרכזיים: ביטול המלחמה והצורך בהשתת קשרים מסחריים בין-מדינתיים שיפחיתו אפשרות של סכסוך. אקלים זה הופרע עם הופעתו באיטליה של שיח חדש של מחלוקת שתקף את רעיון השלום כערך חיובי. האינטלקטואלים שלקחו חלק בשיח החדש קידמו את השנאה והקונפליקט כאמצעים לביעור מה שתפסו כחוליים וחולשה שאפיינו את אירופה החדשה. את זרעיו של הגל הפוליטי והרעיוני הזה ניתן לזהות בפרסומו של מניפסט התנועה הפוטוריסטית (1909), אשר הציב את הקונפליקט כאמצעי ליצירת פרויקט אמנותי, חברתי ופוליטי חדש. הקונפליקט, על פי המניפסט, בכוחו להוביל מהפכה תודעתית שתמחק את הגבול שבין החיים לאמנות. האמונה הנחרצת שרק דרך קונפליקט הרסני תיתכן התחדשות הונכחה על ידי הצדקת המלחמה שקידמה התנועה: מלחמה הינה הטיהור האפשרי היחיד של העולם. בכך אפשרה התנועה את התפשטותו באירופה של שיח-נגדי אשר השפיע על דעת הקהל ודחף לגיוס הטוטאלי והבלתי צפוי במלחמת העולם הראשונה.

למאמר המלא באנגלית לחץ כאן: This article in english