כאשר לואיס קרול פגש בהרונימוס בוש

עד לפני כחמש שנים ציירתי ציורים מופשטים בצבעי אקריליק ושמן, במשך הזמן הצטברו בראשי דימויים פיגורטיביים וחלומות שלא היה ניתן לפרוק אותם בציוריי המופשטים.

בניגוד למקובל החלטתי לפני כחמש שנים לחזור לציור פיגורטיבי, ראליסטי ולראליזם-פנטסתי. כעין "נסיגה", שהרי בתולדות האמנות נטען כי המסלול ההגיוני והמסודר שעובר האמן הוא בהתקדמות מציור פיגורטבי למופשט, לסמלי, לפשטני, לקונצפטואלי וכו'. אצלי קרה תהליך הפוך...

הפעם האחרונה שרשמתי רישומים באופן רציף ועקבי, היה זה בעת לימודיי בבית הספר לאמנות חזותית בניו-יורק.

והנה לפני כחמש שנים חזרתי לרשום, בנוסף לציור בצבע.

מבחינה טכנית ההעדפה המרכזית שלי הייתה לרשום בדיו – כי הדיו הוא חד משמעי, נוקב, מאתגר ובמובן מסוים הוא אכזרי, כי בניגוד לעיפרון לא ניתן להתחרט בו, מה שאתה מניח על הדף הוא כמעט בלתי מחיק.    

לפניכם כ-12 רישומים וקולאזים אשר היו חלק מזערי מתוך למעלה מ-100 רישומים אשר הוצגו בתערוכתי – "בחזרה אלי", בנובמבר 2012, ב"בית האדום גלריה לאמנות עכשווית בתל-אביב". 

העבודות שהבאתי בפניכם – הן פרטים אחדים מתוך חלק אחד השייך לשלושה חלקים שונים אשר הרכיבו את התערוכה, אותו חלק שנקרא: "כאשר לואיס קרול פגש בהרונימוס בוש".

בעבודות הללו  "הפגשתי" בין לואיס קרול לבין הרונימוס בוש ולביני, כשבין השאר הרעיון היה לחבר בין עולמות דמיוניים שונים בתקופות שונות וליצור מהם מיקשה אחת.

שלמה הרפז (1.15 MB)