'אידאה' לפנופסקי ו-'פיגורה' לאוורבך: שני ניסויים בפילולוגיה איקונודולית

עדי אפעל

במאמר זה אני מציעה בחינה השוואתית של שני מאמרים: 'אידיאה' לארווין פנופסקי (1924), ו'פיגורה' לאריך אוורבך (1938). אני מבססת את ההבנה המשותפת של שני מאמרים אלו על המבוכה העכשווית בהתייחס למעמדו של הדימוי, ומציעה לבחון את אידיאה ופיגורה כאחראיות לעיצוב המושגים, ולהכשר העקרונות לפתרון אפשרי של האפיזודה האיקונוקלאסטית העכשווית. בעוד שפנופסקי הדגים כיצד ההיסטוריה של התיאוריה המערבית של האמנות נבעה מן הגינוי האפלטוני העתיק של ייצור החיקויים, תוך הישענות ופיתוח של מושג ה"אידיאה", אוורבך גילה חלופה להגדרת המכניקה של הדימויים, שאיננה איידטית אלא פיגורטיבית. אני מסיימת את מאמרי בהצעתה של מתודה שאני מכנה: "פילולוגיה פיגורטיבית", כסינתזה של אידיאה ופיגורה.

ervin.jpgארווין פנובסקי (ימין) ואריך אוורבך

למאמר המלא באנגלית לחץ כאן: This article in English

עדי אפעל השלימה את מחקר הדוקטורט שלה בשנת 2005; המחקר עסק בציורי פנים-הבית של אדוארד ויאר ובמודלים של לכידות בתרבות האינטלקטואלית של סוף המאה ה-19 באירופה. מאז עסקה במחקר פוסט-דוקטורט של נושאים שונים, ובמרכזם ההיסטוריה של המחשבה הצרפתית מדקארט לברגסון, וההיסטוריוגרפיה של תולדות האמנות (ריגל ופנופסקי). מלמדת בבצלאל, מכללת בית-ברל ואוניברסיטת תל-אביב.

גר-מאניה,ספטמבר 2009