קונסטנטינופול - הגדרת פריסה אורבנית חדשה - בין פגאניות לנצרות

מבוא

קונסטנטינופול, הידועה בשמותיה הרבים, 'רומא השניה', 'רומא החדשה', נוסדה על ידי קונסטנטינוס הגדול במאה הרביעית, בירתה החדשה של האימפריה הרומית. עם זאת, בהיותה המשך ישיר של האימפריה קשה לציין במדויק את נקודת התחלה ספציפית. מנגו מציין מספר תאריכים סימבוליים המציינים מספר נקודות מפתח :

284 – כניסתו של דיוקליטיאנוס לתפקיד הקיסר.
324 – הקמת קונסטנטינופול.
330 – טקס ההכרזה הרשמי של קונסטנטינופול כבירת האימפריה.
380 – אימוץ הנצרות כדת האימפריה.
395 – חלוקת האימפריה לשלטון נפרד בחלקה המזרחי והמערבי.

לפי טענתו של מנגו, ניתוח אופי המבנים בבירה החדשה צריך להיעשות בשני מישורים, האחד טיפולוגי, שיוך המבנים לתקופות השונות על פי הצורות והאלמנטים המרכיבים את המבנים, והשני פונקציונאלי, מסקנתו היא כי במקרים רבים שני המישורים הללו אינם עולים בקנה אחד.1

לגבי שאלת הנצרות של קונסטנטינוס, קיימים מקורות מתקופת שלטונו הסותרים זה את זה לגבי אמונתו האמיתית של קונסטנטינוס. המדיניות הכפולה שנקט קונסטנטינוס מכונה בשם 'מדיניות פני יאנוס', על פי רובין.

קיימים שלושה זרמים הבאים להסביר תופעה זו. האחד רואה בקונסטנטינוס אופורטוניסט דתי שעשה שימוש בנצרות ובהנהגה המגובשת שלה בכדי ללכד את האימפריה הרומית ולבסס מחדש את מושב הקיסרות. הזרם השני רואה בקונסטנטינוס נוצרי נאמן לכנסייה מתחילת שלטונו ועד מותו (אף כי הוטבל רק בסמוך למותו), ואילו הזרם השלישי טוען כי המעבר משימוש בנצרות כחומר גלם תעמולתי עם אלמנטים פגאניים לאמונה בנצרות היה הדרגתי. רובין מזדהה עם הסברה השלישית, וכך גם קרוטהיימר, המעלה במחקריו את אופיים הפגאני של המנהגים הקשורים בהקמת העיר, אך טוען כי שלוש נקודות המוקד בעיר כפי שהונחו על ידי קונסטנטינוס, הארמון וההיפודרום הפורום עם עמודו, וכנסיית השליחים עם מקום קבורתו מגדירים את העיר כעיר נוצרית. (תמו. 1).

מפת קונסטנטינופול

מנגו רואה בעיר החדשה המשך ישיר של האימפריה הרומית, כדוגמת הערים מהתקופה ההלניסטית ואף קודמת לה. והשינוי העיקרי היה נטישת המקדשים הפגאניים ובניית הכנסיות החדשות, אף כי בעיר קונסטנטינופול רק בניית כנסיית השליחים הקדושים והמוזוליאום הושלמה בימי חייו של קונסטנטינוס, בעוד שפונקציות המדמות את העיר לבירת האימפריה הקודמת רומא, כגון ההיפודרום והארמון, נבנו במהירות. עצם העובדה כי בניית כנסיית איה סופיה הושלמה רק בשנת 360, כ- 24 שנים לאחר הקמת העיר מעידה כי הפרוגרמה של הכנסייה לא הייתה בראש סדר העדיפויות.

מקדונלד מעניק לנצרות  חשיבות עצומה בקביעת התפתחות העיר ובאופי התפתחות המבנים שנעשה על ידי ארכיטקטים נוצריים שתפקידם העניק להם כלי המכוון את המאמין הנוצרי החדש באמצעות יצירת חלל המורכב מהממד הורטיקלי ומהממד האופקי.2

חוקרים נוספים כגון תומס פ. מתיוס ובקוויט, מעלים את נושא האיקונוגרפיה הפגאנית שהייתה חלק בלתי נפרד מהאימפריה ה'נוצרית החדשה'. הפסיפס ברצפת ארמון הקיסר המכילה סצנות מטקסי דיוניסוס, (תמו. 2) מטבעות כסף שזיהו את העיר החדשה של קונסטנטינוס הגדול, ניצחון נותר אלמנט חשוב באיקונוגרפיה האימפריאלית, החוזרת על עצמה בהטבעת מטבעות, הקמת עמודי כבוד וקשתות ניצחון, בקוויט טוען כי העיר הנוצרית החדשה קיבלה את אופייה החדש על פי מאפיינים מסורתיים הלניסטיים טהורים ללא כל רמז לסימבוליזם נוצרי.

קטעי פסיפס מרצפת הארמון הקיסרי בקונסטנטינופול

האם ניתן להגדיר 'ארכיטקטורה נוצרית' מובהקת בתקופה זו? כיצד השפיע אימוץ הדת החדשה על אופי הפריסה המחודשת של העיר ההלניסטית הקיימת? האם העיר אכן הוקמה כעיר נוצרית מהבחינה הארכיטקטונית או שמא היה זה מהלך פוליטי הנועד לאחד את האימפריה המתפוררת? מה היו השרידים של העיר הפגאנית העתיקה ואיך הם השפיעו על אופי הפריסה העירונית? במהלך העבודה נבחן את המבנים ותוואי העיר שהתפתחו כ'מסמכים' היסטוריים, השווים בערכם למסמכים כתובים ולעיתים אף יותר מכך, בכדי להבין את מידת ההשפעה של הנצרות על אופי החיים הארכיטקטוני, באמצעות סקירה של סוגי המבנים, הרקע להקמתם, אילו מבנים הוקמו, אילו לא והיכן מוקמו בתוך העיר, רמת הטכנולוגיה והשפעת הסגנונות הזרים.
 

ביזנטיון העיר הקדומה

הביזאנטים קיבלו את שמם מקולוניה יוונית קטנה שהוקמה במהלך המאה השביעית לפני הספירה לאורך חופי הבוספורוס. המסורת מספרת כי שמו של מייסד העיר היה ביזה (Byzas), ועל כן קרא לעיר ביזנטיון.

הבוספורוס הנו תעלה צרה אשר מחברת בין הים השחור לים האגאי ומפרידה בין אירופה לאסיה, ומסיבה זו מאז ומעולם היה בעל חשיבות אסטרטגית גדולה.3

בערך כ- 1000 שנים לאחר הקמתה של הקולוניה היוונית, ביזנטיון, קונסטנטינוס בחר בה להיות הבירה החדשה של האימפריה הרומית בשנת 324, וקרא לעיר בשמה החדש “Constantinopolis Nova”.4

בשנת 196 לספירה ספטימוס סוורוס (Septimius Severus), הרס את חומות ביזנטיון המקוריות ובנה חומות חדשות אשר תחמו שטח גדול יותר והכילו בתוכם את הגבעות הראשונה והשניה ואת הנמל הקדום מתקופת ביזנטיון. בתוך החומות הסווריות שני מונומנטים אורבניים היוו את  השלד הראשוני להתהוות העיר כפי שאנו מכירים כיום. פורום טטרסטון (Tetraston) והאמבולוס (Embolos) , השדרה הראשית אשר מחברת בין הפורום לחומות החדשות. משני צדי השדרה היו שורות של עמודים – הפורטיקו. העורק הרחב הזה הוא בעצם חלקו הראשון של המזה (Mése) בתכנית העיר החדשה של קונסטנטינוס. מדרום, ההיפודרום החל להבנות אך משימה זו לא הושלמה תחת שלטונו של ספטימיוס סוורוס.5 (תמו. 3)

מפת החומות הסווריות משנת 196 לספירה

תכנית העיר במאות המוקדמות כללה פונקציות חיוניות שהיו מבנים חילוניים לרוב כגון: מרכז אדמיניסטרטיבי, תשתית דרכים, מרחצאות, היפודרום, תאטרון, מאגר מים, מקדשים וארמון לשליט.

העיר הסוורית הייתה הבסיס למרכז העיר החדשה. ההיפודרום, המרחצאות, והשדרה הראשית, האמבולוס, היוו את אבן היסוד ואופן הפריסה הראשוני של העיר.(תמו. 4)

מרכז העיר הקונסטנטיניאנית
 

מעבר מוקד שלטון האימפריה הרומית לקונסטנטינופול

מעבר הבירה לקונסטנטינופול לא היה צעד חסר תקדים באותה התקופה. קודמו של קונסטנטינוס, דיוקליטינוס (305-284) קבע את מקום מושבו בניקומדיה, ושאף להפכה למקבילה של רומא. אך בעוד ניקומדיה וערים נוספות ששאפו להחליף את רומא לא צלחו במשימה, קונסטנטינופול שימשה כעיר השלטת במשך אחת עשרה מאות, ועוד כחמש מאות תחת השלטון העותומני.6

 סקירת האימפריה הרומית בתחילת המאה הרביעית מעלה כי האימפריה הרחבה אשר השתרעה מצפון אנגליה עד מסופוטמיה, הייתה באותה תקופה משוסעת לחלוטין בעקבות מלחמות אזרחים רבות, הכלכלה התדרדרה והאיכרים נטשו אזורי קרקע פוריים והיגרו לערים הגדולות בכדי למצוא פרנסה.

המצב הכאוטי נבע משני גורמים עיקריים, האחד הוא האופי הקוסמופוליטי של האימפריה. אחד ההישגים הגדולים של הרומים היה יצירת חברה אשר נושא הלאומיות נותר בה ללא טיפול, ואינו בעל חשיבות, כל אדם חופשי היה אזרח של האימפריה. כל עוד האימפריה שרדה היה זה רעיון אידילי, אך בעת התפוררות האימפריה, הכוח המאחד הזה התפורר גם הוא. הגורם השני, מאפיין מובהק של העולם הרומי באותה העת היה בליל הדתות ששגשגו בו. ככל שגבר הבלבול של האימפריה, עלה מספר הדתות השוכנות בו. על רקע חוסר הסבלנות הדתית והחיכוך בין הדת החדשה לשלטון, בשילוב עם חוסר יציבות פוליטי כלכלי, עלה קונסטנטינוס למעמד קיסר ביורק, ((York, בשנת 306.

קונסטנטינוס הבין כי שינוי תפיסה בסיסי צריך להתרחש בכדי לפתור את הבעיות הדתיות והחברתית. הוא עשה שני מעשים בעלי תהודה היסטורית, האחד, הצו הקיסרי הידוע בשמו Edict of Milan, בו הוא מעניק חופש דתי למאמיני הדתות השונות ובעיקר לנוצריים. המעשה השני היה ההחלטה להקים בירה חדשה לחלוטין, אשר תשאיר מאחור את הכאוס שבמערב אירופה ואת נטל העבר. בירה חדשה זו הוקמה בביזנטיון ונקראה על שם מייסדה קונסטנטינופול.7

בתקופת המאבקים עם ליקיניוס (Licinius), בשנים 324-317, קונסטנטינוס שלט מאזור הבלקן, לפי טענתו של קרוטהיימר, הוא לא  חשב להפוך את המקום למרכז השליטה באימפריה. הוא מביא לציטוט את דבריו של קונסטנטינוס , "where I am, is Rome".8

בשנת 324 לאחר נצחונו את ליקיניוס בקריפוליס, הנמצאת ליד ניקומדיה, החליט להקים בירה חדשה לחלוטין, יתכן שכשם שבניית קתדרלת לטרנה (Lateran), בשנת 312 נועדה לחגוג ולסמל את ניצחונו בקרב  גשר מילביוס ( (Milvian Bridge, כך גם הקמת הבירה החדשה קונסטנטינופול נועדה להעצים ולסמל את ניצחונו בקרב נגד ליקיניוס. הסברה הטוענת כי קונסטנטינוס בעצמו סימן את קו החומות החדשות מתקבלת על הדעת משום שהיה זה מנהג רומאי קדום, בעל קונוטציות פגאניות.9 האתר לעיר החדשה היה בקרבת ניקומדיה, ויתכן שהקמת העיר בסמוך לאתר הניצחון הייתה גם היא החלטה אסטרטגית פוליטית.

לשם כך הוא בחר חצי אי בחוף הצפוני של ימת המרמרה, ליד הכניסה לבוספורוס, מאוגף ממזרח על ידי קרן הזהב, וממול, בצד האסייתי, נמצא ניקומדיה, מקום מגוריו המועדף של דיוקליטיאנוס.

מיקום ביזנטיון העניק לקונסטנטינוס נקודת שליטה בימת המרמרה ובמיצרים, הדרדנלים והבוספורוס. דרכי הגישה דרך היבשה ודרך הים היו נוחות. שתי דרכים עיקריות לתוך אירופה התהוו, האחת לאזור יוון והשניה דרך סופיה, צפון איטליה, גליה ובריטניה. מעבר למרמרה הייתה רשת דרכים דרך אסיה הקטנה, סוריה, פלשתינה ומצרים. המיקום היה נקודת מרכז של צומת מסועפת למזרח ולמערב במפת האימפריה.

אזור מיצר הדרדנלים והבוספורוס אכן החל לקבל חשיבות במאה השלישית, כאשר הקיסרים הרומים היו צריכים להתמודד עם פרס המחזקת את כוחה בגבולות סוריה והברברים שנמצאו מצפון לדנובה.

כנקודת השער לים השחור, ביזנטיון סיפקה נקודת מוצא מצוינת בכדי לצאת למבצעים כנגד הברברים שבצפון, אשר באותה תקופה היו בעיקרם הגותים. מה שקונסטנטינוס לא הבחין בו, אך התממש לאחר האסון באדריאנופוליס (Adrianople), בשנת 378, היה שלאחר שחצו הברברים את הדנובה לא היו יותר מחסומים שעצרו בעדם מלהתקדם לעבר קונסטנטינופול.10

 

האזור הנבחר לעיר החדשה, ביזנטיון, היה בעל מספר חסרונות מהותיים. החסרון הברור ביותר לעין היה הרגישות האסטרטגית של המקום, האזור היה חשוף לחלוטין להתקפות מתוך היבשת, ללא כל הגנה של אלמנטים טבעיים או אזור חקלאי המהווה מעיין חגורת ביטחון מפני פלישות. חסרון עקרוני נוסף היה המחסור במקורות מים לשתיה.11

ניתן לומר כי קונסטנטינוס לקח סיכון רב בבחירת האתר להקמת הבירה החדשה. הביזאנטים היו האנשים אשר באו מכל רחבי האימפריה ויישבו את העיר החדשה. הם היו ערבוביה של דתות וארצות שונות. מתיישבים רבים חדשים היו מהאיים ומהיבשת היוונית, ממקדוניה ודאכיה. ארמנים, סורים ומצרים גם הם שיכנו את הבירה החדשה. נראה מוזר כי בעת חיפוש פתרון לבעיית הפילוג באימפריה שירש, אוסף קונסטנטינוס אוכלוסייה כל כך מגוונת. שלושה אלמנטים העניקו דינמיקה מאחדת:

1. השפה הלטינית הייתה השפה האוניברסלית של האימפריה.
2. האחדות נבעה מאופי העיר שייסד קונסטנטינוס שנועדה להיות עיר הבירה החדשה, "רומא החדשה", עובדה שהעניקה תחושת כבוד וגאווה לתושביה שדרשו להיקרא רומאים.
3. קונסטנטינופול נוסדה כעיר נוצרית.12

מענקי כסף רבים מועברים לישוב בכדי לבנותו, ותוך בערך כחמש שנים, השלב העיקרי בבניה הושלם, ובשנת 330 'העיר של קונסטנטינוס' הוכרזה באופן רשמי. קונסטנטינוס מקים את הסנאט בעיר, ונשאר בה עד למותו בשנת 337. הקמת קונסטנטינופול וכינון הסנאט היו יותר מאשר צעדים לתהילה אישית של קונסטנטינוס, אלו היו צעדים פוליטיים המחושבים בקפידה. המטרה ארוכת הטווח של צעדים אלו הייתה לאחד את האריסטוקרטיה במזרח ליחידה פוליטית חברתית אחת, תוך מתן תחושה של אינטרס משותף אחד וזהות משותפת למעמד השולט בפרובינציות המזרחיות.

הזהות המשותפת הזו, הממוקדת בקונסטנטינופול, הובילה ליצירת אליטת הסנאט אשר קשרה יחדיו את העולם הביזנטי המוקדם.

התנצרותו של קונסטנטינוס, ייסוד הדת הנוצרית כדת הנבחרת על ידי האימפריה, התפשטות שלטונו על אזור מזרח האימפריה שהיה בעל תרבות יוונית עד כה, ותרבות הלניסטית אינטלקטואלית, היוו את המאפיינים הבסיסיים של ביזנטיון שנוצרה.13

 

קונסטנטינוס והנצרות

אופי "הדת" בתקופה הרומית היה חברתי יותר מאשר אינדיבידואלי, ללא כתבי טקסט קדושים, ללא אנשי דת וללא תיאולוגיה, ולא עסק בשאלות קיומיות לגבי משמעות החיים, היקום וכו'. המיעוט שאכן התעניין בשאלות מסוג זה פנה לתחום הפילוסופיה, שהתבסס על מקורות מתקופת יוון העתיקה.

הנצרות בתקופה זו לא נתפסה לא כדת בעלת אופי פילוסופי או אף חברתי, ולא דמתה בטקסי הפולחן שלה לאף אחת מהכתות הרווחות באימפריה הרומית, שכן פולחניה נעשו בדלתיים סגורות.14

הרגשות האנטי נוצריים בקרב המנהיגים הקיסריים הגיע לשיאם בתקופת דיוקליטיאנוס (305-284), אשר עשה כל שביכולתו לשרוף כנסיות, עותקים של כתבי קודש, וכל התנגדות של מאמינים הסתיימה בהוצאה להורג. התפשטות הדת המיסיונרית בערים הקיסריות באימפריה בקרב השכבות החלשות נתפסה בעיני הקיסרים הפגאניים כמאיימים על הסדר החברתי באימפריה. אמנם לרוב שררה סובלנות דתית בקיסרות אפילו כלפי היהדות, אך הנצרות אף כי צמחה מקרבה של היהדות, הייתה אחת הדתות הנרדפות ביותר באימפריה, בשל חדשנותה נתפסה בעיני הקיסרים כגורם זר המפריע להשכנת השקט ברחבי האימפריה. היהדות לעומתה נהנתה מיחס הכבוד של השלטונות משום שנחשבה לדת עתיקת יומין.15

בשנת 312 קונסטנטינוס משיג ניצחון כנגד יריבו במערב, מקסנטיוס בקרב גשר מילביוס. הניצחון המוחץ מעניק לקונסטנטינוס שליטה ברומא. והוא משייך את נצחונו לעצם העובדה כי לפני הקרב הוא זנח את הדת הקדומה של אבותיו, ואימץ את הנצרות. כתוצאה מכך, משנת 312 קונסטנטינוס הכריז בפומבי בהזדמנויות שונות על תמיכתו בנצרות ובכנסיה.16 על אופייה המדוייק של התנצרותו בין אם היתה בעלת אופי פוליטי או נבעה ממניעי אמונה אמיתיים ננסה לעמוד בהמשך.

מקורות נוצריים, מתארים את ההתגלות השמיימית שראה קונסטנטינוס בחלומו ערב הקרב נגד מאקסנטיוס בינואר 312. בחלומו התגלה לו אות הנקרא כריסטוגראם, ועל פי הגרסה הנוצרית הרשמית לווה במשפט: 'באות הזה תהא מנצח' (Hos Signo Victor Eris).17

בתקופת שלטונו המוקדמת קונסטנטינוס ראה בנצרות כעניינו הפרטי בתקופת שלטונו במוקדמת, ובהתאם לכך הכנסיות שבנה היו תחת חסותו ומוקמו מחוץ לחומות רומא, מחוץ לתחום שיפוט הסנאט, ובתחומי שטחם הפרטי של קונסטנטינוס ומשפחתו.

מניעים פוליטיים אמיתיים עם אידיאולוגיה פוליטית איתנה מהווים את הנחת היסוד לגבי אופי הבחירות הטופוגרפיות של מיקומי הכנסיות שהקים בעשור הראשון לשלטונו.18

בעת התנצרות של קונסטנטינוס בשנת 312, הנוצרים היוו מיעוט זעום מכלל התושבים באימפריה. יש המשערים כי הם היוו כ- 10% מכלל האוכלוסייה. רובם היו בערים  ולרוב באזור המזרחי של האימפריה.

ראשוני המתנצרים היו בני המעמדות הנמוכים אך, באופן יציב יחסית, אופיים הסוציו-אקונומי של המתנצרים החדשים הלך ועלה בסולם המעמדות.19

על ידי נקיטת צעדים מעשיים, (כגון הצו הקיסרי Edict of Milan), במהלך 24 שנות שלטונו קונסטנטינוס הפך את הנצרות לדת הדומיננטית באימפריה הרומית. הכנסייה והאימפריה היו כרוכות יחדיו, והמעמד הפוליטי והחברתי של הכנסייה השתנה באופן קיצוני.הגוף ההיררכי של הכנסייה התחזק כבר בין השנים 305-260 והפך לנוקשה יותר במקביל להתגבשות האדמיניסטרציה באימפריה.20 לטענתו של רובין, היה זה אחד המניעים להכרזת הנצרות כדת האימפריה, קונסטנטינוס רצה לעשות שימוש בהיררכיה המגובשת של הכנסייה, בכדי לשקם את זו של האימפריה.

מעמדה וארגונה של הכנסייה במהלך השנים המכריעות 313 עד 337 מתרכזות בקונסטנטינוס. אמנם הוא היה חילוני, והוטבל רק על ערש דווי, הוא החשיב עצמו כשליח השלושה עשר, שליחו של ישו על פני האדמה. וכמו קודמיו הפגאניים,מחשבה אשר הדורות הבאים ראו כמחשבה נתעבת, להתגלות מסוג זה היה קשר לאל השמש כמקום מושב הצדק. כפי שראה זאת הוא הופקד באופן מקודש להוביל את הכנסייה של ישו לניצחון. הוא נכח באופן אישי ופעיל בהתכנסויות הכנסייה הראשונה שבהן הייתה ועדת ניקאה,21 הוא לא התיימר להבין את נושא המחלוקת ודחק ביישוב מחלוקות דוגמטיות, הוא ראה עצמו אחראי על שמירת הסדר בעולם הנצרות, לא במובן הפילוסופי. מנקודה זו לא הייתה דרך חזרה, בנו של קונסטנטינוס, קונסטנטיוס ה-II, אף הוא ליווה באופן אקטיבי התכנסויות מסוג זה ואף לעיתים הביע את דעתו האישית. המדינה הפכה להיות מדינת דת.22

 הכנסייה הפכה לגוף רשמי המקורב לאדמיניסטרציה האימפריאלית, ולכוח פוליטי. הנצרות הפכה לדת המועדפת של האימפריה, מה שעודד את האזרחים והאריסטוקרטיה לאמץ את הדת החדשה.

בעת מותו של קונסטנטינוס בשנת 337 הדיפוזיה של ממסד הכנסייה והכוח האימפריאלי הייתה כמעט מוחלטת.23

קונסטנטינוס לא ראה עצמו עוד כשליט סובלני כלפי הנצרות והפגאניות כאחד, כפי שנהג בשנת 320, ועוד לפני המאבק הסופי נגד ליקיניוס, הוא הכריז על מלחמת קודש נגד הפגאניזם, ולאחר ניצחונו ראה עצמו ככלי בידי האל, הנותן בידיו את היעוד להפיץ את האמונה הנוצרית וליצור אימפריה נוצרית הומוגנית, וכפי שמנסח זאת אוזביוס "one empire on earth set right".

אימפריה שכזו הזדקקה לבירה חדשה, קביעת וקיומו של האופי החדש של האימפריה לא יכול היה עוד להתבצע מהבירה הישנה רומא.24

כמו קיסרים הקודמים לו קונסטנטינוס הקים מבנים רבים במגזר הציבורי. ובנוסף רצה להעניק לדת תדמית ציבורית ראויה. משמעות הדבר הייתה כי צריך היה לבנות כנסיות בערי מפתח, ברחבי האימפריה והן היו צריכות להיות גדולות ומפוארות ככל האפשר.25

הקמת אימפריה נוצרית בביזנטיון הייתה משימה קלה יותר, וללא מתנגדים מהאריסטוקרטיה הרומית אשר עדיין היו קשורים מאוד לאמונה הפגאנית. למרות שקונסטנטינוס קרא לבירתו החדשה "רומא השניה" ובתיעודים אחרים אף נקראה "רומא החדשה", שמה לבסוף הפך להיות קונסטנטינופול – העיר של קונסטנטינוס.
 

תוואי העיר החדשה

העיר החדשה השתמשה ונבנתה בתוך תבנית הקיימת של העיר הרומית הקדומה שהורחבה על ידי סוורוס ספטמיוס בשנת 196 לספירה, ועשתה שימוש בדרכי הגישה שכבר היו קיימות ממערב, דרום וצפון. גודלה של ביזנטיון היוונית לא היה גדול יותר תחומי הארמון טופקאפי (Topkapi), ארמון הסולטן שנמצא בראש חצי האי (תמו. 5). העיר הסוורית, על ההיפודרום שבה, מרחצאות Zeuxippus, והאגורה שלה, הם שהכתיבו בעיקר את אופי התכנית של הבירה החדשה. העיר היוונית העתיקה הייתה נקודת מוצא בלבד, פנים העיר נותר כפי שהיה, המקדשים הפגאניים נעזבו, ומרכז נוצרי ליד החומה של העיר היוונית נבנה ועוצב על ידי קונסטנטינוס ונקרא איה אירנה.26

החלק הרומי של העיר הישנה באופן טבעי הפך למקום משכן המשרדים המדיניים וחצר הארמון. אמנם מתחם זה נבנה ב- 196 לספירה, אך ההוד וההדר שאפיינו את המתחם התאימו לפונקציה החדשה. הארכיטקטים של קונסטנטינוס הגדילו וייפו את המבנים הקיימים.

לא נותר כל שריד מהישוב ביזנטיון העתיק. גם עקבות מההרחבה הרומית אינם נראים בשטח העיר היוונית. חומת המגן של העיר היוונית שהורחבה בשנת 196 לספירה, השתרעה מימת המרמרה עד לנמל קטן על גדות קרן הזהב, כארבע מאות מטרים ממערב לביזנטיון היוונית. במרכז החומה נפתח שער הידוע בשם 'השער הישן' ((The Old Gate, המוביל צפונה בדרך הנקראת Via Egnatia.

המבנים העיקריים של ההתרחבות הסוורית מוקמו באזור הדרום מערבי, במרחב שלפני המסגד הכחול, במקום בו נמצא ההיפודרום היה גם כן היפודרום אך קטן יותר, אליו מחובר מהכיוון הצפוני מרחצאות Zeuxippus, שהורחבו על ידי קונסטנטינוס, ומצפון לו בסמוך לאיה סופיה, כיכר מוקפת עמודים, Tetrastōom.27

ההיפודרום הורחב לאורך של כ - 500 מטרים בקירוב בכדי לספק מקום לטקסים אימפריאליים. צורתו הייתה רגילה לחלוטין, שורות של מושבים בצורה אליפטית. הזירה מחולקת על ידי קיר נמוך הנקרא ספינה (Spina), אשר תמך באוסף של פסלים ואובליסקים, ומקום מושב הכבוד של הקיסר הקטישמה (Kathisma), במרכז האגף הדרומי. בסמוך להיפודרום ומחובר למושב הכבוד, בנה קונסטנטינוס את ארמונו ששימש כמקום מגורים אימפריאלי עד המאה ה- 11. מרכז העיר החדשה תפס את מקומה של מרכז העיר הסוורית. בנוסף להיפודרום ולארמון, מספר מבני ציבור נוספים נבנו בסמוך כגון: בית הסנאט, קונסטנטינוס רצה שיהיה לו סנאט משלו, ובנה בזיליקה גדולה מוקפת עמודים ששימשה למגוון פונקציות אזרחיות. והקתדרלה הראשונה, איה סופיה, נחנכה בשנת 360 לספירה בידי יורשו של קונסטנטינוס, קונסטנטיוס (361-337).28

מערכת חומות חדשות נבנו ותחמו בתוכן את הגבעות השלישית והרביעית. מיקום החומות אינו ידוע בוודאות מלבד נקודות הסיום שלהן הנמצאות באנקפני (Unkapani), שעל גדות קרן הזהב והקצה השני נמצא באתיימז (Etyemez), שעל חופי המרמרה. החומות הועברו כארבע מאות מטרים מעבר לאלו הסווריות והיו באורך 2.5 ק"מ. בתוך החומות של קונסטנטינוס הדרך הישנה, Via Egnatia, שהובילה מהשער הישן בחומות סוורוס הפכה לעורק הראשי בין האזורים השונים שבין החומות של סוורוס וקונסטנטינוס הנקראה מזה.

הפריסה העירונית של קונסטנטינופול היתה שונה במהותה מרומא אף על פי שהכילה תימות ארכיטקטוניות עירוניות מהתקופה הרומית המאוחרת. בניגוד לצורה המרוכזת של רומא, אשר בה הפורה הרבים היו מאוגדים בקבוצות, בבירה החדשה שדרות הפורטיקו חיברו בין הפורומים המפוזרים במרחב. המזה, השדרה הראשית, אשר משני צדדיה נבנו קולונדות, הייתה הרחבה של האמבולוס של ספטימיוס סוורוס, אשר במקור הובילה מפורום טטרסטון, לשער הראשי בחומות. בנקודה זו הקים קונסטנטינוס פורום אליפטי אשר לא היה לו כל תקדים ברומא, פורום קונסטנטינוס. מהפורום המזה המשיך לכיוון מערב, ומעבר לנקודה שכיום נמצאת בכיכר בייזית (Beyazit Square), התפצלה השדרה לשני עורקים. דרך אחת הובילה לשער הראשי בחומות העיר, והשניה היתה העורק הדרומי הנקרא "דרך הניצחון" היה בעל חשיבות גדולה יותר.29

המזה, השדרה המחברת מעמוד קונסטנטינוס לקשת הניצחון של תיאודוסיוס ה- I, נבנתה בחיפזון על פי הפורמולה הרגילה. היא הייתה מלאה במונומנטים שהתחרו באלו של רומא בגודלם ופארם. מאות פסלים נבזזו מערים שונות בכדי לזרז את קידום הדרה ופארה של העיר החדשה (תמו. 5).30

שתי שדרות נוספות בעלות אופי דומה נבנו בעיר, האחת בקצה המזרחי של חצי האי, במקביל לקו החוף, והשניה לאורך חופי המרמרה. המבנים משני צדי השדרות היו בעלי שתי קומות. הקומה הראשונה הכילה חנויות מקורות שניצבו מאחורי הקשתות שסיפקו מחסה מפני תנאי מזג האוויר, והקומה השניה חיברה בין מרפסות והפכה למעיין טיילת מקושטת בשיש ופסלים. שווקים מוקמו לאורך שדרות הקשתות הללו, ואגודות העובדים, הגילדות, גם הן נמצאו על צירים אלו.31

אספקת המים נעשתה באמצעות אמות המים מתקופת אדריאנוס ויתכן כי שופצו בתקופת קונסטנטינוס. בניית אמת המים השניה על ידי קונסטנטינוס מוטלת בספק.

נמל חדש נבנה, בנייתו הסתיימה רק לאחר מותו של קונסטנטינוס. הוא מוקם על ימת המרמרה, מה שאיפשר לספינות המסע הגדולות המגיעות מאלכסנדריה לעגון. בסמוך נבנו בתי מלאכה שנקראו "בתי מלאכה אלכסנדריים" שהורחבו לאחר מכן.

בניית החומות הסתיימה בשנת 328, באותו הזמן נבנה ארמון לקיסר ובשנת 330 החגיגה הרשמית של העיר התקיימה ברחבת ההיפודרום החדש. מערכת החוק והמנהלה של העיר החלה לתפקד כמה שנים לפני כן, אך רק משנת 330 הקיסר החל לשבת בעיר מספר חודשים בשנה. עד לשנה 334 מפת העיר התבססה לחלוטין והכילה את רוב המבנים ההכרחיים – החומות, אמת המים, הרחובות, הארמון הקיסרי ומבניה המדיניים.

הקיסר הביא עמו את אופיים המונומנטאלי של המבנים ברומא לבירה החדשה. סנאט הוקם בפורום קונסטנטינוס, Pretorium ממזרחה לו, ו- Milion בתחילת המזה, שנבנה כמבנה בעל כיפה בדומה ל- Golden Milion of Rome, והפכו למונומנטים העיקריים של המאה הרביעית. פורום טטרסטון מתקופת ספטימיוס סוורוס נקרא מחדש האגוסטאון,) (The Augusteon. הפורום של אוגוסטוס הורחב על ידי קונסטנטינוס. הוא גם המשיך והשלים את עבודות הבניה של שליטים קודמים כגון – השלמת בניית ההיפודרום בשנת 330 לספירה.

בניית החומות החדשות והשלמת ההיפודרום היו המטרות הראשוניות והעיקריות בתכנית הבניה של קונסטנטינוס, זאת בשל חשיבות הכיכר במסורת הרומית אשר לא נחשבה רק כחלק אינטגרלי מהמתחם האימפריאלי, אלה גם כמקום בו הקיסר בא במגע עם נתיניו, ביסוס מעמד הקיסר בבירה החדשה.32

מנהג הקמת עמודים עם פסלי כבוד הניצבים בראשם המשיך תחת שלטונו של קונסטנטינוס, ואף במשך שתי מאות מאוחר יותר. קונסטנטינוס הקים 3 עמודים כאלו, אחד לאמו הקיסרית הלנה, באגוסטאון, ושניים נוספים לכבודו. האחד מוקם גם כן באגוסטאון, והשני במרכז הפורום הנקרא על שמו. העמוד בפורום של קונסטנטינוס הוא המונומנט היחיד ששרד מהעיר של קונסטנטינוס.

העמוד של קונסטנטינוס נבנה משמונה חלקי עמודי פורפיר שהובאו מרומא, העמוד ניצב על גבי סטילובט בגובה של כ- 5.7 מטרים שהונח גם הוא על בסיס ארבע מדרגות רחבות. פסל ברונזה של אפולו הובא מאתונה והוצב בראש העמוד בעת הכרזת קינונה של קונסטנטינופול כעיר. פסל זה הוחלף במהרה בפסלו של קונסטנטינוס בדמות אפולו הליוס.

שני המבנים שבנה קונסטנטינוס בשם הנצרות, המבנה הראשוני של איה סופיה וכנסיית השליחים הקדושים, לא שרדו לאורך זמן, עם זאת המיקום שלהן הפך למונומנטאלי הן בתקופה הביזנטית והן באימפריה העותומנית שלאחריה. 

הבניה בעיר המשיכה זמן רב לאחר מותו של קונסטנטינוס בשנת 337, אך הבסיס, הסקיצה הראשונית לעירו של קונסטנטינוס כבר הוטבעה והייתה קיימת.33

הכל תוכנן בקנה מידה גדול תוך כדי מחשבה על ההתפתחות העתידית של העיר. המשימה העיקרית כעת הייתה למשוך אוכלוסייה לבירה החדשה. בכדי לאכלס את העיר במשפחות בעלות יחוס ואמצעים מרומא ומשאר רחבי האימפריה קונסטנטינוס בנה אחוזות אלגנטיות וניסה לשדלם להגיע באמצעות הבטחת הכנסה ופיתויים נוספים. אף אחד מניסיונות אלה לא צלח כפי שקונסטנטינוס ציפה. עם זאת, בעת מותו מספר התושבים היה כ- 90,000 לעומת ל- 20,000 התושבים בעיר הסוורית.34

פריסת הכיכרות בעיר וחלוקת העיר ל- 14 מחוזות
 

היבטים פוליטיים דתיים לתוואי העיר החדשה

מימון המבנים הציבוריים נעשה בידי המדינה כמעט תמיד. לגבי פטרוני מבני הכנסייה עולה בעיה, שלושה פטרונים עיקריים שלא תמיד אפשר היה להפרידם לאינדיבידואלים, הכנסייה, המדינה והמשקיעים הפרטיים.

קונסטנטינוס טען כי הקמת קונסטנטינופול לא נועדה להחליף את רומא וכי 'רומא השניה', שווה לה ולא עולה עליה במעמדה וחשיבותה, כפי שמציג קרוטהיימר, קונסטנטינוס שכפל את האופי האדמיניסטרטיבי של רומא באמצעות יצירת 14 מחוזות בתוך העיר אשר כל אחד מהם נוהל בידי Curator. תחת כל ראש מחוז תיפקדו חמישה Vico Magistri  אשר היו אחראים על קבוצות של רחובות ושמירה על האזור בשעות הלילה. מספר רב של  Collegiati הוקמו ותיפקדו ככוח משטרה ומכבי אש.35

קונסטנטינוס לקח את ממסד הכנסייה תחת חסותו, ואיחד אותה עם ניהול המדינה. בכדי להתאימה לרצונו.

הקתדרלה איה סופיה מוקמה במקום חשוב ובולט ביותר בעיר, יחד עם הארמון, המרחצאות והמבנים השלטוניים, אופי המיקום מסמל את ביסוסה המעמדי החדש בבירה החדשה ובאימפריה.

מיקום שני מונומנטים אשר תוכנן על ידי קונסטנטינוס משקף את תפיסתו לגבי שליטתו של הקיסר בהקשר לנצרות, הפיכת הנצרות לדת שלטת והשקפתו לגבי עצמו. האחד ממוקם על הציר בין העיר החדשה לישנה, עמוד עליו התנוסס פסלו בדמות הליוס, והמונומנט השני הוא תכנית כנסיית השליחים הקדושים שנועדה להיות המוזוליאום שלו, ותוכננה בדמות תבנית קברו של ישו בירושלים.זוהי הכנסייה היחידה אשר בנייתה הושלמה עוד בימי חייו של קונסטנטינוס.

מיקום הכנסיות ברומא וקונסטנטינופול הושפע ממניעים פוליטיים בין אם היו מניעים אידיאולוגיים דתיים מאחורי הקמתם.

בשנת 312, תחילת תקופת שלטונו על האימפריה המערבית, קונסטנטינוס היה צריך לנווט בין כוחות ומניעים בעלי אופי שונה לחלוטין. מצד אחד הסנאט הפגאני השולט הצריך תגובות פייסניות מצדו של קונסטנטינוס ומצד שני תפיסתו האישית, אלוהי הנצרות, אמונתו החדשה, שעדיין איננה מוגדרת בבהירות, והרצון שלו לקחת את הנצרות תחת חסותו וחסות האימפריה.36

קץ השלטון העצמאי של העיר הביא לכך שלא היה עוד צורך במבנים כגון הבולטריון. בתחום התרבות והספורט, הגימנסיון והאצטדיונים יצאו מהאופנה. הם היו קטנים מידי בכדי לאכלס את מרוצי המרכבות אשר היה הספורט הפופולרי ביותר בתקופה הביזאנטית המוקדמת. התיאטראות המשיכו לתפקד אך בשינוי התימות, מעבר מטרגדיות וקומדיות לפנטומימה וחיקויים. ההתפרעויות שהתרחשו שם, האופי הפוגעני של המופעים, והסתייגות הכנסייה מאופי המקום, כל אלו הביאו לנטישת התיאטראות.

נטישת מבני הציבור שהיו קיימים בעיר עוד לפני הפיכתה לבירה, הפך אותם למחצבות לבניית בניינים חדשים בעיר. זוהי תופעה חשובה ביותר להבנת הארכיטקטורה הביזנטית. המשאבים הטבעיים ניתנו כקבועים מראש ולא היה מקום להתאימם לצרכים המדויקים של הבניין שנמצא בתהליכי הבניה. נוצרה ארכיטקטורה אקלקטית, ומה שהחל כנוחות בלתי רצויה הפך לסובלנות כלפי האי-רגולריות הארכיטקטונית וקביעת עקרונות אסתטיים. (תמו. 6)37

בסיס העמוד בסיסטרן בזיליקה בדמות המדוזה
 

מבנים נוצריים בקונסטנטינופול

הארכיטקטורה הנוצרית נוצרה כחלל אשר חיקה את היקום והפכו לאינטימי במובן הסימבולי והרוחני. כנסיות ואתרי קודש נבנו בניסיון ללכוד ולהסביר את המהות המרכזית של האמונה, תפקיד מסוג זה יצר הפרדה בין הארכיטקטורה הנוצרית לארכיטקטורת העבר.38

לטענתו של קרוטהיימר, תפיסתו של קונסטנטינוס אשר ראתה בישו לא רק שליט האנושות אלא גם האלוהים הפנימי שבו, הושרשה ברעיונות המונחים ביסוד התיאולוגיה הפוליטית כפי שהוצגו על ידי אוזביוס, ופורשו בימינו על ידי הסברה כי האימפריה הרומית היא בעצם חיקוי, (Mimesis), המהווה את החזון של הממלכה השמימית, וכי קונסטנטינוס נבחר בכדי לחזות את דמות הממלכה שמעבר ולשקף את בבואתה על פני האדמה.39                                                                         

האמונה החדשה הופצה במהירות במזרח ההלניסטי ובאיטליה ואכן במקומות אלו הוקמו המונומנטים הראשונים המייצגים את הנצרות. תפקידה האולטימטיבי של הארכיטקטורה הרומית האימפריאלית היה להעניק כיוון ולקחת שליטה על כוונותיהם של המאמינים באמצעות יצירת חללים פנימיים בעלי שני מאפיינים מובהקים פרישה בממד ההוריזנטלי ובממד הורטיקלי. צירוף שכזה היה ידוע אך לא באופן מכני ומסודר. יצירת החדירה ונקודת המפגש של הציר ההוריזנטלי עם קמרונות מרכזיים נחשב לאחד מההישגים העיקריים של הארכיטקטורה הביזנטית.40

הארכיטקטורה הנשגבת של יוון ורומא הוחלפה בארכיטקטורה בעלת מטרות ומשמעות שונה לחלוטין. אך עם זאת אין מן הנמנע כי ארכיטקטורה ביזאנטית ונוצרית קדומה פיתחה צורות, מאפיינים חזותיים ופתרונות סטרוקטורליים תוך השענות על אלו שהיו כבר קיימים, ורק תוך התחשבות בהשפעה הקדומה ניתן יהיה להבין הארכיטקטורה הנוצרית המוקדמת. מסורת וחדשנות שולבו במידה כמעט זהה בבניית הבזיליקות הנוצריות במאה הרביעית. הצורה הבסיסית הייתה בשימוש עוד מתקופת יוון ורומא וסימלה אוטוריטה וסדר חברתי. מבנה הבזיליקה בא לידי שימוש בשווקים, בתי עירייה ומבני פולחן. בכל המבנים הללו ניתן היה לראות את הדמיון הויזואלי ושל המבנה הקונסטרוקטיבי בין אם היה שוני בקנה המידה, בפרופורציות או במיקום הפתחים.41 ביסודה הבזיליקה הנוצרית הייתה מבנה אורכי המקורה בגג עץ, אשר בקצה אחד שלו נמצאת הבמה לבישוף ולאנשי הכמורה. מבנה זה לא הערים קשיים בעת בנייתו מבחינה סטרוקטורלית כפי שצורות בניה אחרות כגון קשתות וכיפות הערימו על מתכנניהם ומבצעיהם.

באותה העת ארכיטקטים מוסמכים כמעט ולא היו בנמצא, ומבנים מסוג זה היו יכולים להבנות די בקלות בקנה מידה גדול.42 הן מסיבה אידיאולוגית והן מסיבה מעשית היה זה בלתי אפשרי כי הארכיטקטורה הנוצרית תנבע מהארכיטקטורה הדתית של הפגאניות העתיקה. המקדשים לאלים הקדומים עוצבו בכדי להכיל פסל  יחיד בדמות אל ולא בכדי להכיל את המאמינים ואנשי הכמורה. הרתיעה מהפגאניזם יצרה ריחוק אף מהאתרים בהם מוקמו המקדשים הפגאניים, ואף מבנה פגאני לא היה בר שימוש לצורכי הפולחן הדתי הנוצרי.

אופי הארכיטקטורה שנוצרה שילבה בין מאפיינים דתיים לאמות מידה של מבנים ציבוריים רישמיים.

לבזיליקה הייתה פשטות וסוג של יושרה ובמובן הפונקציונאלי הייתה בעלת קשר ישיר למערכת החוק ולמערך הסוציאלי. והנתון החשוב מכל הוא שכאשר הכניסה הייתה מהצד הצר של המבנה נקודת הפוקוס הייתה ברורה, והשליטה בכיוון התנועה באמצעות הצירים האורכיים של העמודים הייתה בלתי ניתנת לערעור.

הסוג השני של המבנים היה מבנה מרכזני מקומר אשר היה מורכב יותר במובן הסטרוקטורלי.

היכולות הטכנולוגיות של הרומים אפשרו בניית מבנים גדולים יותר ומורכבים יותר באמצעות השימוש בלבנים ובבטון, חומרים בעלי איכות פלסטית אשר הקלו על יצירת צורות מעוגלות וקמרונות למיניהם, ואף יותר מזה, אפשרו לאדריכל להעביר את הכוחות האנכיים מחלקו העליון של המבנה כלפי האדמה באופן דיסקרטי יותר וכמעט בלתי נראה. מבנים כאלו יצרו אפקט של חלל מרכזי הנראה קליל ואוורירי העוטפים את האדם הנמצא בתוכו בחלל בעל מהות ורטיקלית אשר הקשר בין הכיפה לבין התמיכה הסטרוקטורלית כמעט ואינו נראה.43

מתקופת קונסטנטינוס ולאחריה, אנשי כמורה ופטרונים שאפו ליצור ארכיטקטורה המתאימה לצרכיה ולדרישות הכנסייה. בשנת 380 החיפוש אחר סוגי מבנים חדשים וסגנונות חדשים מסתיים. התכניות המורכבות מהתקופה הקונסטנטיניאנית אט אט הוצאו ממילון המושגים הארכיטקטוני, ובמקומן מבנים מוגדרים בבירור באמצעות הפרוגרמה שלהם התהוו, למרטירים, לטקס ההטבלה, לטקסים פרטיים ולטקסים ציבוריים.
 

מבנים נוצריים קונסטנטיניאנים

מתוך מבני הכנסייה שבנה קונסטנטינוס בבירתו החדשה לא נותר כמעט שריד. הסיבה לכך יכולה להיות נעוצה אופי הבניה המהיר באותה העת ומחסור בכוח עבודה מקצועי שהפך את המבנים לרעועים ולא עמידים.44

במרחק קצר מהחלק הצפוני של האוגוסטאון ומדרום לכנסיית איה אירנה הקים קונסטנטינוס בשנת 326 קתדרלה חדשה שלאחר מכן נקראה איה סופיה, בנייתה הושלמה בשנת 360. איה סופיה של קונסטנטינוס תוכננה בשונה מהמבנה הנמצא כיום,  אך בדומה למבנה של יונסטיניאנוס, המבנה מתנשא מעל לסביבתו. בדומה להיפודרום היה מבנה זה חלק אינטגרלי מהמתחם המדיני וכמעט מהווה תוספת למגורים הקיסריים.45 איה סופיה נבנתה על פי תכנית בזיליקה  גדולה עם שני אגפים וקומות גלריה, אורכה היה קצר ביחס לרוחבה הגדול. מלפניה הייתה חצר האטריום ויתכן כי גם פרופילאה.

גם מכנסיית השליחים הקדושים שהוחלפה על ידי יונסטיניאנוס בשנת 536 והוחלפה בשנית בשנת 1469 במסגד של הכובש פאתי (Fatih) לא נותר כל זכר, אך מתוך כתביו של אוזביוס (Eusebius), תיאורי המבנה הראשון שנבנה נכתבו זמן קצר לאחר שהונחו יסודות המבנה תחת קונסטנטינוס ומדגישים את האלמנטים החשובים במבנה. הכנסייה התנשאה במרכז חצר רחבה, מוקפת בחדרי פגישות, מרחצאות, ובריכות. הכנסייה הייתה בצורת צלב, בעלת תקרת קסטות  מוזהבת אשר כיסתה את ארבעת הזרועות. הקירות היו מחופים בשיש, מעל נקודת ההצטלבות התנשאה חגורת חלונות ברונזה מוארת ומעליה גג חרותי. מתחת לכיפה המוארת ניצב ארון הקבורה של הקיסר, מאוגף בפסלי 12 השליחים ועמודים.

כביכול היה המבנה מאוזוליאום של הקיסר ומרטיריום המוקדש לשליחים. כנסיית השליחים הייתה מרטיריום כמו קברו של St. Peter.46

47התכנית של כנסיית השליחים הקדושים של קונסטנטינוס מסמלת נקודת מוצא חדשה. קבר המרטיריום הופך להיות לב המבנה, בניגוד למיקום שולי יותר בכנסיות אחרות מסוג זה, ומלב המבנה ארבע זרועות יוצאות וחוסות על המאמינים. סוג חדש של מרטיריום נוצר, מבנה עצמאי אשר עיקר מהותו היא הערצת המרטירים.48

אופי הסטרוקטורה של הארכיטקטורה הנוצרית

הארכיטקטים הנוצרים הראשונים אכן עשו שימוש במאפיינים ובמושגים הצורניים של הארכיטקטורה היוונית ושל הרפובליקה הרומית, משום שלא היה תקדים מוצק לאדריכלות אחרת שיכולה הייתה להוות תחליף לבסיס האדריכלות החדשה, אך עם זאת הם היו יצירתיים ומקוריים בתקופה מאוד קצרה יחסית.

המושגים הארכיטקטוניים של העבר פורקו לגורמים, ומרכיבהם נידונו וחוברו יחדיו מחדש.

הפריסטיל והסטואה הוכנסו לתוך המבנה, הקמרונות הרומים שימשו כתמיכה בתוך המבנה והפתחים והאור קיבלו על עצמם את תפקיד המימד הרוחני דתי.

מאפיינים אלו הגדירו את הארכיטקטורה הנוצרית במחצית השניה של שלטונו של קונטסנטינוס הראשון.49

בתחילת המאה החמישית המציינת את ראשית הארכיטקטורה הביזנטית, שלושה טיפוסים עקרוניים של תכנית כנסייה שלטו בעולם הרומי:

1. הבזיליקה – חלל אורכי המחולק לאזור הספינה הנמצא במרכז החלל, ולציטראות משני צדי הספינה, והמקורה בגג עץ או בקמרון חבית עשוי אבן.
2. תכנית מתומנת או עגולה המקורה בכיפת לבנים. טיפוס זה יכול להתחלק לשניים:
   -  כיפה הנשענת על הקירות החיצוניים.
   -  כיפה הנשענת על עמודים ומוקפת באמבולטוריום.
3. התכנית המצולבת, חלל ריבועי מקורה באמצעות כיפה המורחבת לארבעה כיוונים באמצעות קמרונות היוצרים צלב. גם תכנית זו מחולקת לשני טיפוסים:
   -  כנסיות אשר תכנית הצלב נראית גם בתכנית הקרקע וגם בתכנית הגגות. כנסיות מסוג זה לרוב קטנות ושימשו יותר כבתי קבורה מאשר כבתי תפילה להמון המאמינים. לדוגמא Galla Plaeidia ברוונה
   -  הסוג השני של הצלב הינו צלב הסגור בתוך ריבוע ונגלה רק בתכנית הגגות

מתוך שלושת טיפוסי בניין אלו נובעות הסכמות על פיהן נבנו הכנסיות באימפריה הביזנטית.50

כנסיית St. John the Baptist of the Stadium נבנתה בשנת 463 על פי תכנית הבזיליקה, כנסיית סרג'יוס ובככוס והבפטיסטריום של החכמה הקדושה, שניהם צורות של מבנים בעלי תכונות אוקטוגונליות. בראשון הכיפה נשענת על עמודים תומכים המוקפים באמבולטוריום, ובדוגמא השניה, הכיפה נשענת על הקירות החיצוניים. שני מבנים אלו נבנו על ידי יונסטיניאנוס.

לתכנית הכנסייה המצולבת, אשר ההצטלבות באה לידי ביטוי הן בתכנית הגגות והן בתכנית הקרקע אין דוגמאות אשר שרדו. אך לפחות כנסיה אחת מסוג זה נראתה בקונסטנטינופול. כנסיית השליחים הקדושים שהייתה במקור מוזוליאום, נבנתה במקור על ידי קונסטנטינוס בכדי להכיל את ארון הקבורה שלו ושל הפטריאכים של רומא החדשה.51

 

השפעת אופי התפתחות הדת על הארכיטקטורה

הנצרות, תחת חסות הקיסר, רכשה את המעמד הפוליטי חברתי הגבוה ביותר. תחת קונסטנטינוס ניתן לבישופים המעמד הגבוה ביותר בממסד הממשלתי עם הפריווילגיות הנלוות. מעמדה החדש של הכנסייה השפיע על אופי הפולחן והליטורגיה. היה צורך בפולחן קבוע, אחיד ובלתי ניתן לשינוי. ואכן, מלבד מחלוקות משניות, אופי הפולחן בעת המיסה כפי שנקבע במאה ה- 4 הפך לאחיד בכל רחבי האימפריה.

ארכיטקטורה נוצרית בימי קונסטנטינוס פותחה בתוך מסגרת זו של קברי מרטירים ומנהג העלייה לרגל. מאפיינים מעשיים נשזרו בצורה מורכבת עם אלמנטים אידיאולוגיים.

הרשמיות ואופייה ההיררכי של הכנסייה הצריך תכנית קרקע חדשה. אופי המיסה והמקום בו התכנסו אנשי הכמורה, צריכים היו להתאפיין בצורה ברורה. הארכיטקטורה הכנסייתית הייתה צריכה לעלות בממדיה ובמאפייניה על המבנים הרגילים, והתואמת למעמד הגבוה של מבני הציבור, הארמונות והמקדשים הקיימים. מספרם ההולך וגדל שלך המאמינים הנוצריים גם הוא תבע מבני כנסייה גדולים, בעיקר ממוקמים במרכזים אורבניים.52 ההתארגנות של הליטורגיה החדשה, גם כן תבעה אופי שונה של מבני הכנסייה החדשים. יצירת אטריום להתכנסות המתפללים ואף ללא מאמינים, אנשי הכמורה אף הם נזקקו לאזור נפרד – אזור הבמה שבקצה הספינה ולרוב התנשא מעליה.

הסכמה הגדולה שקונסטנטינוס קבע באופן נועז לעיר כולה הכילה מרכזי תפילה נוצריים וסימנה צירים חשובים בעיר, ועד לסוף המאה הרביעית תהלוכות דתיות זיהו את הצירים הללו ויצרו ליטורגיה ציבורית בעיר.53 השדרות הגדולות, בראש ובראשונה המזה,  אשר משני צדדיה נמצאו סטואות או פורטיקו המפרידים בין הולכי הרגל לבין כלי הרכב, והמספקים צל לחנויות שהוקמו תחתם, הפכו את התכנית הראשונית של קונסטנטינוס למרקם נוצרי חי ונושם המקיים את המנהגים הנוצריים המתהווים.54

חשוב עוד יותר בעיצוב האופי הארכיטקטוני הייתה, לדעת קרוטהיימר, הליטורגיה הנוצרית כפי שהתפתחה בחוף האגאי. החגיגות הנרחבות של ההמונים והאופי התהלכותי של הכניסה לתוך מבני הכנסייה, הקצה את אזור הספינה בראשונה לאנשי הכמורה מאז תחילת המאה החמישית.

קהל המתפללים בחלקים רבים מהחוף המזרחי, שמע את הדרשות באזורים המשניים העוטפים את אזור הספינה, באגפים, בגלריות ואף בנרטקס.

במהלך המאה החמישית האופי הליטורגי הנ"ל, התבטא בהרחבה של אזורים אלו לתוך חלל הספינה, חלל זה הפך להיות סגור באמצעות מעקה המפריד בין הספינה לחללים המשניים.

מבנה מרכזני התאים בצורה אידיאלית לדרישות של העברת הדרשות בעת שהיית המוני המאמינים, הן ארכיטקטונית והן ליטורג.55

 

התפתחות העיר עם עלייתם של תיאודויוס ה-I ותיאודוסיוס ה-II במאה החמישית

מהמאה הרביעית ואילך נוכחות הקיסר וחצרו הייתה הגורם העיקרי המנסח את הארכיטקטורה בקונסטנטינופול. הבתים האימפריאליים, ומשפחות האצולה שסיפקו תגבורת פיננסית, פטרונים אימפריאליים ואריסטוקרטים קידמו ארכיטקטורה אשר שורשיה נמצאים במסורת הקונסטנטיאנית, ומילון מושגים ארכיטקטוני העושה שימוש במושגים מהקלאסיקה העתיקה, כדוגמא ה-order. עיקר פעילות הבניה במאה החמישית בקונסטנטינופול התמקדה בבניית ארמונות. מעט מאוד ידוע על ארמונות אלו, וגם בתחום מבני הכנסייה מעט מאוד ידוע.56

בסביבות השנה 425 לספירה נכתב דו"ח סטטיסטי מצומצם, ((Notitia Urbis Constantinopolitanae, על העיר קונסטנטינופול. למסמך חשיבות רבה משום שהוא מונה לפרטים כל אחד מארבעה עשר החלקים של העיר, חלוקה הדומה לזו שברומא, ונותן רשימה מספרית של המבנים בעיר:

5 ארמונות אימפריאליים, 14 כנסיות, 8 מרחצאות ציבוריים, 2 בזיליקות, 4 פורה, 2 תיאטראות, 4 נמלים, 4 מאגרי מים, 322 רחובות, 4388 בתי מגורים פרטים, דומוס, 52 קולונדות, ו- 153 מרחצאות פרטיים. במאות שלאחר מכן עלה מספר הכנסיות בשיעור עצום.

מדו"ח זה ומאופי המפה של העיר בתקופה המוקדמת ניתן להסיק כי לא היה שינוי דרמתי בתבנית של העיר במאה הרביעית, אלא אנו עדים להתפתחות הדרגתית, הביטוי הברור ביותר לכך היה ההתנצרות. המעבר מהפגאניזם לנצרות, אשר לא התרחש בין לילה, אלא התפרש על פני שתי מאות מקונסטנטינוס ליונסטיניאנוס.57

רק בשנת 380 לספירה בקירוב, תחת שלטונו של תיאודוסיוס ה-I הנצרות הפכה לדת מדינה. מנגו משער כי בתקופת קונסטנטינוס מספר הנוצרים המאמינים היה כ 10% מכלל האוכלוסייה, ומספרם גדל לכ- 50% עד סוף המאה הרביעית, ועד סוף המאה החמישית היווה כ- 90% מכלל האוכלוסייה.58

בשנת 392 תיאודוסיוס ה-I חקק חוק האוסר על קיום המנהגים והפולחנים הפגאניים, אך חוק זה לא חייב את סגירתם המיידית של המקדשים כפי שחוקי תיאודוסיוס ה-II בשנת 435 המצווים על הריסה של מקדשים אלו בוצע באופן חלקי, חלקם נהרסו וחלקם נותרו נטושים. הנוצרים האמינו כי המקדשים הנטושים מהווים מקום משכן לשדים, נהגו להקים את ביתם במרוחק, באדמה פחות מחוללת.59

בהסתמך על הדו"ח משנת 425, בקונסטנטינופול היו רק כ- 14 כנסיות. במהרה מספר זה גדל, אך בשל אופיים החמקמק של התיעודים השונים קשה לומר בדיוק כמה כנסיות נבנו באותה תקופה, אך עם זאת, ניתן לשער כי הכנסיות The virgin Mary of Blachernae and of Chalkoprateia,

St. Laurence, St.Theodoreo of Sporacius, St. Stephan, St. Irene of the Perama,

St. Euphemia, ועוד נבנו בתקופה זו.

לגבי מנזרים ישנה רשימה מהימנה יותר מתוך תיאורים של המועצה בשנת 518 ובשנת 536 . המספר הכולל של המנזרים בקונסטנטינופול ופרבריה, כולל הצד האסייתי,  הגיע לכדי 80 מבנים. מספר עצום בהתחשב בעובדה כי רק בשנת 400 לספירה מוסד הנזירות הגיע לקונסטנטינופול. 9 מתוכן מוקמו בתוך העיר הקונסטנטיאנית, 23 מתוכן בין חומות קונסטנטינוס לחומות תיאודוסיוס, ובאזור הפרברים הוקמו 13 מנזרים.

מספרים אלו מראים כי בתחילת המאה השישית עדיין נמנעו מהקמת מנזרים בתוך חומות קונסטנטינוס, אך, האוכלוסייה הנזירית נמשכה לעיר החדשה והתמקמה קרוב ככל האפשר.60 

 

ההתפתחות האורבנית

העיר קונסטנטינופול הורחבה פעמיים,בפעם הראשונה תחת קונסטנטינוס, התרחבות אשר הקיפה את העיר הקדומה, ושאת גבולותיה ניתן להעריך בקירוב, והפעם השניה הושלמה בשנת 413, תיאודוסיוס השני הקים את החומות היבשתיות מעבר לחומות קונסטנטינוס, בכדי להגן על התושבים אשר בשל גידול האוכלוסייה המהיר והצפיפות בתוך החומות בנו את בתיהם מעבר לחומות קונסטנטינוס והיו מאוימים על ידי התקפות הברברים. חומות אלו הגדירו את גבולותיה המערביים של הבירה עד המאה ה-12 (תמו. 7).

קונסטנטינופול – התרחבות החומות
 

עם זאת, העיר במאות הרביעית עד השביעית לא הייתה מוגבלת לחומות הללו, וכללה את אזור הפרברים Sycae, אשר נמצא היה מעבר לקרן הזהב, אזור גלטה כיום.(תמו. 5) בעיר של קונסטנטינוס צפיפות האוכלוסין עלתה במידה רבה אך לא כך היה באזור שסופח באמצעות החומות של תיאודוסיוס השני. אזור זה כמעט ולא יושב, הוא הכיל בית קברות גדול, שלושה מאגרי מים עצומים פתוחים, וחלק נכבד משבע הגבעות.

באזור זה, מהמאה החמישית, הוקם מספר רב של מנזרים אשר נהנו מהאווירה השלווה של האזור הלא מאוכלס. ניתן לומר כי אזורי העיר, ארבעה עשר במספר, התרכזו בעיקר בעיר הקונסטנטיאנית. וכי באזור שסופח לעיר לא נבנה כל מונומנט בעל חשיבות גדולה.61  

החומות התיאודסיאניות הורכבו משלושה קירות מקבילים, שנבנו במרחק קילומטר אחד מהחומות של קונסטנטינוס ועל ידי כך סיפחו לשטח העיר את הגבעות החמישית, השישית והשביעית.

החומות מורכבות תעלת מגן ברוחב עשרים מטרים, סוללות עפר, שטח ביניים ברוחב חמישה עשר מטרים וחומה חיצונית בגובה עשרה מטרים, בעלת מגדלים, לאחריה שטח ביניים ברוחב עשרים מטרים ולבסוף החומה העיקרית בגובה שניים עשר מטרים בחלקה החיצוני ובעובי חמישה מטרים, בעלת מגדלים מרובעים ומצולעים המתנשאים לגובה של 25 מטרים. ההתבצרות העצומה הזו בנויה בצורת קשת באורך שישה וחצי ק"מ בקירוב, מקרן הזהב עד לימת המרמרה. בשלב מאוחר יותר שער הזהב(Golden Gate) , בעל מצולעי השיש והארקדות המשולשות שימש כשער כניסה רשמי לעיר על ציר החוף הראשי.62

 

אופי הפריסה הפנים עירוני

מעבר לקרן הזהב, אזור גלטה, הרובע ה- 13 של העיר, הכיל שדרת פורטיקו המקבילה לקו החוף אשר הפך לעורק הראשי במאה ה- 13. אזור זה הכיל את המונומנטים הטיפוסיים של העיר הרומית המאוחרת, כנסיות, תיאטראות, מרחצאות ונמל. במאה השישית המאוחרת, 578-82, טיבריוס השני בנה מגדל הנקרא galatou on the quay, המגדל שימש כנקודת התחלה של שרשרת מגדלים שנבנו לאורך קרן הזהב והגנו על הנמלים מפני פלישות של אויבים.

במאה החמישית, הבירה הכילה 3 פורומים עיקריים לאורך המזה, בנוסף לפורום אגוסטאון וקונסטנטינוס, פורום טאורי ((Tauri, פורום בוויס ((Bovis, ופורום ארקדיוס (Arcadius).(תמו. 5)

המזה מתחיל באגוסטאון וממשיך לפורום קונסטנטינוס, ומשם לפורום טאורי, הידוע גם בשמו הפורום של תיאודוסיוס אשר נבנה על ידי תיאודוסיוס הגדול בשנת 386. הגדול מבין הכיכרות הביזאנטיות הציבוריות בקונסטנטינופול, פורום טאורי, הוא היחיד ששרד עד היום כמרחב ציבורי פתוח. ממערב לפורום המזה מתפצל, העורק הראשון לכיוון דרום מערב, עובר דרך פורום בוויס (כיום (Aksaray והפורום של ארקדיוס ובסופו מוביל לשער הזהב , העורק השני הסתיים בשער אדריאנופוליס (Gate of Adrinapole).

בניגוד לשדרות הרחבות הללו, הרחובות הצדדיים של קונסטנטינופול, ה- vici, תוארו בכתבים מהמאה החמישית, (Notitia Urbis Constantinopolitanae), כחשוכים, צרים וצפופים, לעיתים קרובות נהרסו לחלוטין בעקבות שריפות.

העיר הפנימית שהוגדרה על ידי החומות של קונסטנטינוס הכילה מספר כה רב של מבנים עד כי בשנת 450 נאסרה בניית בניינים בעלי יותר מ-10 קומות. המקור לתבנית הצפופה של העיר טמון בתקופתו של קונסטנטינוס, בעת גידול האוכלוסייה המהיר.

במאה החמישית בעיית אספקת המים לתושבים ניכרה ביותר בשל אופי גידול האוכלוסייה המהיר של העיר. עוד בשנת 368 נבנתה אמת מים בידי הקיסר וולאנס (Valens, 364- 378), לשם הובלת מים למרכז העיר.

במאה החמישית נבנו מספר רב של מאגי מים, חלקם היו תת קרקעיים וחלקם נבנו כמפנים פתוחים, בכדי לאכסן כמויות מים גדולות בתוך העיר לתקופות הקיץ היבשות.

מאגרי המים הפתוחים, מוקמו כולם בין החומות של קונסטנטינוס לאלו של תיאודוסיוס. הגדולים מבניהם היו: Cistern of Aetius (421), Cistern of Mosius (500), The Cistenr of Asper (459).

עד לתקופת שלטונו של תיאודוסיוס ה-II (450-408) ארבע מתוך שבע הגבעות קיבלו סוג של הגדרה מונומנטאלית. על הגבעה הראשונה ניצבו האגוסטאון, ההיפודרום, והכנסייה המקורית של איה סופיה, על הגבעה השניה ניצב הפורום של קונסטנטינוס, עם העמוד במרכזו, על השלישית הפורום של תיאודוסיוס, ועל הרביעית כנסיית השליחים הקדושים.63

השלטון הלא יציב של האימפריה הרומית בא לקצו בשנת 380 כאשר תיאודוסיוס ה-I נכנס לקונסטנטינופול. לאחר מהלך זה הקיסרים התגוררו כמעט באופן קבוע בעיר כפי שעשו שרי המדינה. בניית אקוודוקטים אשר שימשו הן להגנה והן לאספקת מים לתוך העיר, תשתית נמלים ויצירת מאגרי מזון הושלמו עד לשנת 500 לספירה. האוכלוסייה במחצית השניה של המאה החמישית מנתה בין 200,000 לכ- 300,000 תושבים,ואף יתכן כי מספר התושבים בעיר, בשנותיו המוקדמות של שלטונו של יונסטיניאנוס אף הגיע לכדי 500,000 תושבים.

 

תור הזהב של יונאסטיניאנוס (565-527)

תכנית הבניה הראוותנית של יונסטיניאנוס, טוען מנגו, אשר כללה את קתדרלת איה סופיה, מקרבת את אופי העיר לשלב הרומי שלה.

בשנת 527 ירש יונסטיניאנוס את מושב הקיסר ברומא המזרחית, ובמשך ארבעים שנים עיצב את האימפריה. כמאמין אדוק רצה להוביל את הכנסייה בתקופת שלטונו ולאחריה.

עיקר עניינו היה בהווה המיידי, ללא התחשבות בתקיפות אפשריות עתידיות מצד הפרסים והסלאבים, ובכלכלה המתדרדרת. הוא עסק בעיקר בתעמולה עצומה המקדמת את תהילתו האישית. מסחר בסחורות יוקרה עם ארצות רחוקות כגון סין והודו, פעילות בניה עצומת מימדים בעיקר בבירתו קונסטנטינופול שסיפקה תעסוקה לתושבים.64

חזונו הפוליטי, הדחף החזק, והדמיון היצירתי שלו השאירו חותם על החיים, המבנים והתרבות בבירה.

מלבד מספר ניצחונות צבאיים חשובים הוא עשה מספר רפורמות באופי ניהול המדינה בעלות חשיבות גדולה. אשר אחת החשובות ביותר ידועה בכינויה "The Institutions of Justanian".

השינוי העיקרי ובעל החשיבות הגדולה ביותר היה בחזות הבירה ובניניה, ובהישגים הטכנולוגים שאליהם הגיע הקיסר שקבעו את חזות פני העיר ונותרו עד היום.

תקופתו של יונסטיניאנוס מסמלת נקודת מפנה בהיסטוריה הארכיטקטונית. ליונסטיניאנוס הייתה תשוקה גדולה ביותר להקמת מבנים. בכל רחבי האימפריה הקים מבנים, לרוב בעלי אופי לא רגיל וניסיוני.65

יונסטיניאנוס התמקד בעיקר בבניית מונומנטים נוצריים ולא בפיתוח החברתי חילוני של העיר, ועל כן המפנה איננו מתבטא במבני ארמונות אלא בתכנון כנסיות. בתקופתו 33 כנסיות נבנו ושפוצו.

עד תחילת שלטונו רוב הכנסיות במזרח ובמערב, עם מעט יוצאים מן הכלל, התבססו על אופי מבנה אחיד, הבזיליקה. גג עץ המקרה חלל עם או ללא אגפים צדדיים. כל השינויים שהתרחשו עד לתקופתו בסגנון זה היו פשוט וריאציות של אותה תימה.

במאה השישית המצב משתנה לחלוטין. בעוד שבמערב הבזיליקה מהווה את התבנית היחידה המתאימה למבנה הכנסייה עד לימי הביניים ומעבר לכך, הארכיטקטורה של יונסטיניאנוס במזרח מתנתקת מהמסורת של תכנית הבזיליקה וחוזרת לימי הרפובליקה הרומית המוקדמים. התכנית של מבני הכנסייה הופכת למבוססת על תכניות מרכזניות עם קמרונות וכיפות. הארכיטקטים של יונסטיניאנוס מסתמכים על רעיונות ארכיטקטוניים שהתפתחו והתגבשו בתקופה המאוחרת של האימפריה, הנובעים מהאופי הליטורגי של פולחן הכנסייה ומושפעים מאופי בנייה של ערי המזרח ההלניסטיות אשר תושביה היוו את עיקר אנשי המקצוע שעסקו שמלאכת הבנייה. אלו באים לידי ביטוי באולמות של ארמונות, מבני קבורה, מרחצאות ומבני גנים מאמצע המאה השלישית.

חלק מנקודות הציון הארכיטקטוניות החשובות של קונסטנטינופול נבנו בתקופת יונסטיניאנוס

(65-527). תחת שלטונו הכיפות של איה סופיה, כנסיית אירנה הקדושה שעל הגבעה הראשונה, וזו של כנסיית השליחים הקדושים, החלו לשנות את קו הרקיע של העיר במבט מהעבר השני של קרן הזהב, כפי שמופיע בתיאורו של פרוקופיוס מהמאה השישית.66 אופי הבנייה הרומי בצירוף עם המורשת העיצוב ההלניסטית יצרו סינתזה חדשה במבנים של יונסטיניאנוס, אשר מגיעה לשיאה בשנים 37-532 בבניית איה סופיה. בזיליקה מקורה על ידי כיפה עצומה הנתמכת על ארבעה עמודים מסיביים, עם שני חצאי כיפות ממזרח ומערב, מבנה ללא כל תקדים בבירה החדשה ואף ברחבי האימפריה.

מבחינה סטרוקטורלית, תקופת יונסטיניאנוס מתחילה בתחילת המאה השישית ומאופיינת בפיתוח הכיפות ללא הבסיס (drumless), והנשענת על פנדנטיב. התכנית מורכבת ובקנה מידה גדול ביחס למבנים מהתקופות המוקדמות. לתקופה זו ניתן לשייך את המבנים כנסיית סרג'יוס ובככקהוס (St. Sergius and Bacchus), הבפטיסטריום של איה סופיה ואיה סופיה עצמה. הכנסיות  St. Andrew ו- St. Savior in the chora, גם הן מאותה תקופה.67

בנוסף לאלו בנה יונסטיניאנוס מספר רב של כנסיות קטנות, ומבנים עירוניים כגון מאגרי המים, כדוגמת  Cistern Basilica, שנבנתה במרכז העיר הקונסטנטיניאנית. (תמו. 8)

Cistern Basilica

 

כנסיית החוכמה הקדושה, איה סופיה St. Sofia (537-532)

קונסטנטינוס החל בהקמת הכנסייה עוד בעת הכרזת הקמת הבירה החדשה בשנת 326.

הכנסייה הראשונה הייתה בנוייה על פי תכנית בזיליקה עם גג עץ, המחוברת לארמון באמצעות מסדרונות ומדרגות, כפי שהארמון היה מחובר להיפודרום,  ובנייתה הושלמה בשנת 360 לספירה בימי שלטונו של קונסטנטיניוס ה-II. הכנסייה נשרפה בשנת 404. כנסייה נוספת נבנתה אך גם היא נהרסה במהלך פרעות ניקה בשנת 532. מהכנסייה הזו נותר חלק מאזור הכניסה – שורת עמודים, אשר בראשם ארכיטרב. במהומות ניקה כל מרכז העיר נשרף, לא רק הקתדרלה, אלא גם כנסיית אירנה הקדושה, מרחצאות Zeuxippus וחלק מהארמון האימפריאלי. זו הייתה הזדמנות נהדרת ליונסטיניאנוס לממש את חזונו.

תהליכי הבנייה של איה סופיה, החלו ישירות לאחר פינוי ההריסות , וכחמש שנים לאחר מכן בשנת 537, נחנכה הכנסייה.

הארכיטקטים של הכנסייה היו אנתמיוס מטראלס (Anthemius of Tralles), אשר היה מתמטיקאי מפורסם, ואיזידור ממילטוס (Isidore of Miletus). לא ידוע לנו על מבנים נוספים שבנו השניים ובחירתם נותרה תמוהה.

למבנה שתכננו לא היה כל תקדים, הם עשו שימוש באלמנטים שהיו בנמצא באותה תקופה אך מעולם לא חוברו יחד בצירוף מסוג זה. ועד למאה ה-16, בתקופת האימפריה העותומנית לא נעשה כל ניסיון לחקות את אופי השילוב של המרכיבים הללו.68 

הייחודיות הזו מקשה על סיווגה של איה סופיה לסגנון ארכיטקטוני ספציפי. היא נקראת בזיליקה בעלת כיפה, domed basilica, בגלל הצירים האורכיים שלה ושורות העמודים משני צדי הספינה, אך הגדרה זו איננה מתארת באופן מספק את המרכיבים הסטרוקטורליים הבסיסיים של המבנה. על פי ניתוח נוסף של איה סופיה, מנגו טוען כי העיצוב של הכנסייה הנו הרחבה של הכנסייה הקיימת, כנסיית סרג'יוס ובככקהוס הקדושים, ביקוע הכנסייה לשניים והוספת הכיפה הפנימית. "the two halves of sts.Sergius and Bacchus". הבעייתיות של איה סופיה נבעה מקנה המידה העצום שלה, לארכיטקטים הביזאנטים היה ניסיון ארוך טווח בבניית כיפות, אך כיפה בקוטר 33 מטרים שלא נשענת על קירות מוצקים ו"תלויה באוויר", היה מעשה שעוד לא נעשה בעבר. ניתן לומר שאף ארכיטקט באותה תקופה לא יכול היה לחשב ואף להעריך את העומסים שייווצרו מכיפת האבן בגודל שכזה. (תמו. 9-10)

איה סופיה – חתך

איה סופיה - תכנית קיימת

השניים הבינו את חשיבות התכנון המדויק. תכנית הקרקע בוצעה בדיוק יוצא מן הכלל, והעמודים הנושאים העיקריים נבנו מאבן אשר אמנם הייתה רכה ((Limestone, אך לא הייתה נתונה לשינויים של התרחבות והתכווצות כמו הלבנים והמלט. השכבה החיצונית אשר תפקידה הסטרוקטורלי היה משני, הייתה דקה יחסית, כמעט 80 ס"מ, וגם בשכבה זו השתמשו בבלוקים גדולים של אבן עד לגובה 7.5 מטרים. הקשיים החלו כאשר הגיעו לגובה התפצלות הקשתות המרכזיות.

בכתביו של פרוקופיוס69 ישנם תיאורים של התקלות שאירעו במהלך הבניה. ממכתביו ניתן להבין כי הבניין החל לשנות את צורתו תוך כדי הבנייה, ובעת שהגיעו לבסיס הכיפה, גודלה היה גדול הרבה יותר מן המתוכנן. אף על פי כן הכיפה הושלמה, אך היא שרדה רק כעשרים שנים בעקבות רעידות אדמה בין השנים 557-553.

הכיפה המקורית של אנטמיוס, על פי מקורות היסטוריים, הייתה כ- 6 מטרים נמוכה יותר מהכיפה הקיימת כיום, ואמנם הכיפה תוכננה בצורת עיגול מושלם, אך מה שנבנה היה אליפסה, כשני מטרים רחב יותר בצד הצפוני והדרומי, בגל השיפוע של הקירות התומכים.

לא קיימים תיאורים נוספים של הכיפה שתוכננה וככל הנראה הכיפה הקיימת דומה לתכנון המקורי שכנראה גם כן היה בנוי צלעות ובעל מעבר צר בבסיס הכיפה.

מאפיין נוסף של המבנה המקורי היה שפע האור, אשר במלותיו של פרוקופיוס, נראה כאילו נבע מתוך המבנה ולא מחוצה לו. האור שנכנס דרך החלונות הגדולים הציף את פנים המבנה והוחזר מהקירות המצופים פסיפס של זהב.

הצל החיוור שכעת שולט במבנה נובע מהחסימה של החלונות הקיימים והפסיפס שנהרס. הכיפה הראשונה קרסה בשל מחסור בתמיכה, לאחר הקריסה הוזמן צוות מומחים, בכללם איזדור הבן, והוחלט להרחיב את צדן הפנימי של הקשתות הדרומית והצפונית. ובכך להקטין את בסיס הכיפה ומעליה לבנות כיפה שקועה יותר. זוהי הכיפה הקיימת עד היום.70

בתקופת תור הזהב של יונסטיניאנוס פרוקופיוס מונה כ- 33 כנסיות, 6 מבני מגורים- בתי חולים ואכסניות, ארמונות מבני ציבור ונמלים.

במאה השישית הקונספט הארכיטקטוני של רומא העתיקה, כפי ששרד בבזיליקות הנוצריות המוקדמות, בא לקצו במזרח האימפריה. את מקומן של הבזיליקות תפסה ארכיטקטורה חדשה שאיננה מתבססת על העת העתיקה הקלאסית והרבה יותר מפותחת ממנה. הארכיטקטורה  הביזאנטית מתחילה בתקופת שלטונו של יונסטיניאנוס. אמנם תקופת שלטונו נחשבה לכישלון פוליטי אך מבחינת האמנות, והאדריכלות נחשב עידן זה ליצירתי ועשיר.

 

קונסטנטינופול בהשוואה לרומא

קונסטנטינופול אשר אמנם הוקמה תחת השם "רומא החדשה", הכילה מעט מאוד דמיון פיזי לעיר המקורית שעל גדות הטיבר. הבירה של קונסטנטינוס הכילה רק שש גבעות ולא שבע  כמו ברומא, הגבעה השביעית נכללה בתוך העיר רק לאחר הרחבת שטח העיר תחת שלטונו של תיאודוסיוס ה- II, אל מחוץ לחומות קונסטנטינוס. מעבר לעובדה כי העיר נבנתה על חצי אי, מה שהעניק לעיר טופוגרפיה שונה לחלוטין מזו של רומא, הרקמה של העיר הייתה שונה אף היא.71 אופייה הצורני של התשתית העירונית הבסיסית היה רחובות בעלי קולונדות וכיכרות המפוזרות בינם עם מונומנטים מקושטים.7273 מאפיינים אלו היו מאפייני ערים פרובינציאליות הלניסטיות גדולות במזרח האימפריה כגוןPalmira  ו- Antioch. קונסטנטינוס עשה בכיכרות שימוש לצורך תעמולה אימפריאלית, בכל נקודת מפנה חשובה בעירו החדשה הקים עמוד עם פסל משושלתו.

העתקה מכוונת של רומא נראית רק בתקופה של תיאודוסיוס ה-I, הפורום של תיאודוסיוס, אשר רק מעט שרד ממנו, היה העתקה המוקטן של הפורום של טריאנוס, ((Trajan, ברומא, מלווה בעמודים ובבזיליקה.

הסמיכות של הארמון הקיסרי ושל ההיפודרום אכן שיקפה את הסמיכות של גבעת הפלטין וכיכר מקסימוס ברומא, אך הפכו למאפיין סטנדרטי בבירות האימפריה עוד לפני קונסטנטינוס.74

קווי המתאר של ההיפודרום מתחילים לפני המסגד הכחול, באורך 450 מטרים וברוחב 120 מטרים. גודלו מהווה שלושה רבעים מגודלו של כיכר מקסימוס ברומא. כיכר זו ברומא לרגלי גבעת הפלטין קיבלה משמעות חשובה בשל היות המקום מקום מפגש בין הקיסר ונתיניו, המפגש בין הקיסר במעמד האל והעם היה על תקן מעמד דתי מדיני.

ארמון משכנו של קונסטנטינוס וההיפודרום היו בטווח ראיה של נתיניו. הפורום עם פסלו התנוסס גבוה מעל פני העיר, כמו גם כנסיית השליחים הקדושים, כל המונומנטים הללו הגדירו את העיר כעירו של קונסטנטינוס. בירה חלופית לאימפריה עולמית, אשר מאפייניה דומים לזו שעל גדות התיבר המוקפת שבע גבעות, הארמון וההיפודרום שלמרגלות גבעת הפלטין, הפורום עם העמוד המתנוסס כמו העמוד של טריאנוס, מוזוליאום אימפריאלי בתוך החומות כמו זה של אוגוסטוס מייסדה השני של רומא.75

ניתן למצוא עדויות בעלות אופי אמביוולנטי לגבי יחסו של קונסטנטינוס לעיר החדשה. בעודו מעלה את מעמד העיר מעל מעמדה של כל עיר באימפריה, אין הוא סיפק את המסגרת הפוליטית הראויה לבירה.

קונסטנטינוס אכן הקים סנאט, אך דרגת אנשי הסנאט הייתה נמוכה מזו של אלו ברומא, עדות נוספת לאופייה הכלכלי של העיר החדשה  הייתה העובדה כי תושבי העיר קיבלו אספקת לחם בלבד לעומת חלוקת היין והבשר ברומא.76

ניסיון נוסף להפיכת העיר ל'רומא השניה' מתבסס על כתבים77 המעידים כי קונסטנטינוס לקח מרומא את הפלדיום של טרויה, ("Palladium of Troy"),  וקבר אותו מתחת לעמוד שהקים לכבודו, קונסטנטינוס. מה שעוד משתמע מכתבים אלו הוא כי טקס חניכת העיר התקיים על פי המסורת הפגאנית אשר מעניק את ההשגחה שלהעיר בידי אפוטרופוס המזל ((Fortune, טקס חניכה פגאני לעיר נוצרית.

יורשיו של קונסטנטינוס המשיכו לראות בעצמם כקיסרים הלגיטימיים של רומא, כשם שנתיניהם ראו בעצמם רומאים גם לאחר שהשפה הלטינית נשכחה.
 

קונסטנטינופול 'הנוצרית' והפגאניזם

אכן קונסטנטינופול נחשבה לעיר הנוצרית הראשונה, אך בראשית דרכה מאפיינים פגאניים רבים אפיינו אותה בין אם באמנות, בקישוטים ובמנהגים.

נהוג לומר כי קונסטנטינוס רצה ליצור עיר נוצרית, אך לטענתו של מנגו, מעט מאוד עדויות ניתן למצוא המאששות אמרה זו, ואף להפך, ההעתקה של רומא האימפריאלית נתגלתה בכל שלב ביצירת הבירה החדשה, ומספר הכנסיות שנבנו בתקופתו מאוד קטן יחסית. מה גם שפסלו של אפולו (Apollo Helios), האל האפוטרופוס של קונסטנטינוס היה המונומנט הנעלה היותר בפורום. לביזנטיון הקדומה לא היה כל קשר לנצרות, כך שבחירתה כעיר הבירה לא הייתה יכולה להיות מוכתבת ממניעים של יראת שמיים.78

מבחינת האיקונוגרפיה, ואופי הקישוטים המוטיבים הפאגניים וההלניסטים נבעו ככל הנראה מהמסורות היציבות של ישובים בערים היווניות שלאורך חופה המערבי של אסיה הקטנה – פרגמון, אפסוס ומילטוס שיובאו לקונסטנטינופול בתחילת המאה החמישית ואפיינו את הבירה.79

המקדשים בערים ברחבי האימפריה ננטשו, כמו גם הגימנסיון והבולטריון איבדו מחשיבתם. מבנים אלו הפכו להיות למאגר חומרי בניה של הכנסיות החדשות ומרכזי הערים. מנגו עושה הבחנה הזאת לגבי העיר Gerasa בניסיון לאפיין את מקור חומרי הגלם לבנייה החדשה, ואת המסקנות אליהן הוא מגיע ניתן להשליך על ערים קלאסיות נוספות כגון אלו ואף על קונסנטינופול, מה שיכול להסביר את השימוש בראשי בבסיסי העמודים עם ראשי המדוזה במאגר המים, Cistern Basilica, שבנה יונסטיניאנוס.

הפסיפס ברצפת ארמון הקיסר משויך לתקופת שלטונו של תיאודוסיוס השני (450-408), ואופי העיטורים שבה הנם בעלי חשיבות עליונה. אופיים של האיורים בפסיפס מעיד ומאשש את המשך התרבות הרומים הקלאסית לתוך המאה השישית. המשך התהודה ההלניסטית לתוך האימפריה הנוצרית. אופיו של הפסיפס בארמון מורכב מסצנות מחיי היומיום, צייד, ההיפודרום, פנטזיות מיתולוגיות וסצנות מטקסי דיוניסוס, בעלות אופי נטורליסטי (תמו. 2).80

לא נמצאה כל עובדה המעידה כי בתכנון הסכמתי של קונסטנטינופול היו אימיג'ים בעלי אופי דתי בפסיפסים השונים בכנסיות.81

פסלים רבים של האלים העתיקים נאספו מכל רחבי האימפריה וקישטו את העיר החדשה, יתכן שמתוך יראת כבוד.82

לאחר התנצרותו של קונסטנטינוס, העמדה השלטת בפילוסופיה הנוצרית המוקדמת זיהתה את הקיסר כמייצג של האל על פני האדמה, תפיסה אשר שורשיה מגיעים מהפילוסופיה הפגאנית פוליטית, והיא אומצה והתקבלה בקרב המאמינים הנוצרים בראשית האימפריה.83

מטבעות כסף שהוטבעו בתחילת האימפריה הוקדשו לעיר וזוהו עם הייצוג של קונסטנטינוס הגדול. קונסטנטינוס הנציח את הקמת עירו בהטבעת מדליון זהב עם הפורטרט שלו המציג אופי חדש של איקונוגרפיה. הוא מוצג ללא זקן לחלוטין, ראשו מתנשא מעלה ומוצג רק בפרופיל, אופי חדש של אופנה מוצג גם כן באמצעות שימוש בתכשיט המורכב מפנינים וחלקי זהב, שלא היה בשימוש לפני כן.84

העיר הנוצרית החדשה קיבלה את אופייה החדש על פי מאפיינים מסורתיים הלניסטיים טהורים. ללא כל רמז לסימבוליזם נוצרי.85

העיר היוותה שילוב בין הוקרת תודה לישו לבין היבטים רבים של הבנותיו של קונסטנטינוס לגבי הנצרות, מקומו בתוך הדת ויחסי הכוחות המיוחדים בין הקיסר לישו.

אך קונסטנטינופול לא הייתה העיר הנוצרית אשר אוזביוס היה רוצה לראות. הפולחן הפגאני לאלים, המקדשים שלהם והחגיגות הפגאניות אכן נשארו ברומא, קונסטנטינוס השאיר את העיר כפי שהיא במטרה ליצור דעיכה טבעית של המנהגים הפגאניים, ומבלי להכניסם לחלקי העיר החדשה.86 אמנם קונסטנטינוס שינה את ייעודי המבנים הטקסיים הפגאניים, אך בכל זאת שמר על המנהגים העתיקים.

מהארמון, על פי תיאוריו של אוזביוס, קונסטנטינוס מתואר כשמש העולה בזריחה ומאירה את העיר עם קרני השמש, קונסטנטינוס בנדיבותו, מאיר את כל מי שפונה אליו, כשם שהליוס מקרין על כל העולם את הזוהר שלו. החזון של ההתגלות הרוחנית שלו בדמות הליוס בא לידי ביטוי באופן ברור בפסלו הניצב על העמוד בפורום, ובטקסים שקבע בעצמו לכבוד העיר בהיפודרום ב-11 במאי 330 קונסטנטינוס גילה עצמו לנתיניו בדמות אל השמש, רכוב במרכבה, שגם היא הייתה "מרכבת שמש", בדרכו מארמונו לקטיסמה, מושב הכבוד, ומחזיק בידו את ה- Tyché, בתו של זאוס, האלה המגנה של העיר, והציג עצמו כמייסדה הנעלה של העיר אשר ישו הורה על הקמתה בשמו. נוצר מצב של סתירה בין הייעוד הנוצרי של העיר לבין השימוש במנהגים פגאניים הלניסטים, טקס זה המשיך להתקיים בפתיחת המשחקים לתוך המאה השישית.

טקסים בעלי אופי פגאני נוספים התקיימו סביב העמוד עם פסל הברונזה של הליוס בדמותו של קונסטנטינוס בפורום. בתוך האזור המקודש התקיים טקס המוני, עם נרות רבים וקטורת, ומתפללים לרגלי פסלו של קונסטנטינוס על העמוד, בכדי למנוע אסונות, כשם שמתפללים לאלוהים.

כשבעים שנים לאחר מותו, הפך מייסדה של העיר בעיני מאמינים נוצרים אפוטרופוס אלוהי, והמנהג הפך לחלק מהאלמנטים הפולחניים בטקסים הרגילים. סברה המסתמכת על טקסט מהמאה השמינית, במידה וניתן להסתמך על אמינות הטקסט, טוענת כי הנחת הפסל על העמוד לוותה בדרשה של כמרים ובנוכחות מתפללים. קונסטנטינוס הציג עצמו ללא כל פקפוק כאל השמש, במשך מאות שנים מנהיגים הלניסטים וקיסרים רומיים הטביעו את הפורטרטים שלהם עם כתר של אל השמש, המגן השמימי שלהם. דמותו של ישו גם היא התמזגה עם אל השמש מאז המאה השלישית. הוא היה השמש החדשה, השמש של הצדק, השמש של הגאולה, הוא אף מופיע בפסיפס באחד הקמרונות בכנסיית פטר הקדוש ברומא עם 7 קרני שמש היוצאות מראשו.87

המצדדים בנצרותו של קונסטנטינוס טוענים כי הוא לא חרג מהנצרות, ובשנת 330 היה נוצרי אדוק לחלוטין, ומודע לשליחותו כקיסר נוצרי להוביל את האנושות לאלוהים.

אבל בדיוק בשל העובדה כי הוא היה הקיסר הנוצרי הראשון, הנצרות שלו נועדה להיות בעלת אופי משלה. המקום אשר תפס הקיסר הנוצרי בתוך הנצרות היה קריטי. על פי הגדרתו קיסר היה במעמד אל. קונסטנטינוס היה חדור אחריות ובעל זכות מיוחדת המעניק לו המעמד האימפריאלי, ולא יכול היה לפרוש מהאלוהות שירש לטובת הסתמכות על כוחות גדולים יותר, כפי שנעשה בדורות הבאים של הקיסרים שנולדו וגדלו כנוצרים. הוא היה צריך להתאים את מעמדו האלוהי לתוך הסכמה של היקום בו רק אל אחד יכול להתקיים. מצב זה היה אפשרי רק תחת מסגרת התיאולוגיה הפוליטית שנוסחה על ידי תיאולוגים כגון אוזביוס, התפיסה לגבי הקשר ההדוק בין האל והקיסר המושרשת עמוק בתוך המסורת ההלניסטית.88

 

סיכום

המעבר הראשוני מהבירה רומא היה מעבר יותר תרבותי, מאשר פוליטי, ונקשר לאימוץ הנצרות כאידיאולוגיה הרשמית של המדינה.

המרכז הקיסרי, מדיני, תרבותי ודתי נותר במרכז העיר הפגאנית היוונית, על אף האופי הדתי השונה שרצה קונסטנטינוס להעניק לבירה החדשה, זאת בשל העובדה הפשוטה כי זה היה מקום מגוריה של האוכלוסיה המקומית באותה העת.

אמנם קשה להעריך את המחויבות של קונסטנטינוס לנצרות, לא ניתן להכחיש כי הוא נתן לעיר מאפיינים נוצריים. ברומא הכנסיות שהקים היו ממוקמות בבתי קברות ובצדי הערים, ואילו בקונסטנטינופול הוא מיקם את הכנסייה העיקרית בלב העיר.

קונסטנטינוס הכריז על קישרו עם הנצרות עוד בתחילת שלטונו, ואכן נקט צעדים אקטיביים לשם קידום הנצרות תחת חסותו כגון הענקת סכומי כסף גדולים לבניית כנסיות ומקדשים, ומעת התערבותו במחלוקות דוגמטיות של הכנסייה לא הייתה דרך חזרה.

עם זאת מספר הכנסיות שניבנו בעיר בעת תקופת שלטונו אינו מעיד על הענקת חשיבות לכנסייה. בימי חייו הושלמה בניית החומות, הארמון הקיסרי, המרחצאות, וההיפודרום, שהיו כולם מהמסורת הרומית קיסרי מהעבר, המבנה היחיד בעל האופי הנוצרי שהושלמה בנייתו היה המוזוליאום שלו, כנסיית השליחים הקדושים, בנייתה של איה סופיה לא הושלם עד שנת 360, מה שאכן מוסיף ערער על האופי הנוצרי של הבירה החדשה. 

קונסטנטינוס ניסה לפשר בין האריסטוקרטיה הפגאנית שברומא העתיקה לבין המתנצרים החדשים ומוסד הכנסייה. ואכן למרות שאסר על קיום פולחנים פגאניים במקדשים לא אכף את חוקיו, גם בשל העובדה כי צבאו היה מורכב ברובו מחיילים פגאניים. את העיר רומא השאיר כפי שהיא, על מקדשיה ופולחניה, והעביר את מרכז שלטונו החדש הנוצרי לקונסטנטינופול, זאת עשה גם בכדי שלא לעורר את חמתם של בעלי הממון הפגאניים.

קונסטנטינוס שלט בעולם הגשמי תחת חסותו של האל, עם השליחות להוביל את העולם לנצרות, ליצור חיקוי של ממלכת השמיים על פני האדמה. הוא מעולם לא הגדיר את האופי המדויק של יחסיו על האל, מה שהיה חשוב הוא שבהקשר הפוליטי וההנהגתי קונסטנטינוס היה הקיסר הראשון שתמך בישו.

במאות הראשונות של האימפריה הביזאנטית, העיר קונסטנטינופול התבססה על תכנית הקרקע הקיימת של העיר הפגאנית ביזנטיון, והשוני המהותי היה בניית הכנסיות וסגירת המקדשים, מה שלא נאכף ביד קשה על ידי קונסטנטינוס. טבעי היה  לבסס את מרכז שלטונו החדש בעיר במרכז שכבר היה בעל חשיבות חברתית, הבנייה המהירה הצריכה שימוש בחומרי הגלם שהיו בנמצא מהמקדשים הפגאניים ובעלי המקצוע היו גם הם מלומדי המסורת ההלניסטית בנושא הבנייה, כל אלו הביאו לכך כי האופי של האלמנטים במבנים החדשים היה בעל מורשת עתיקת יומין מהמסורת ההלניסטית, אם כי בשילובים חדשים ועם פרוגרמות חדשות.

בסוף המאה הרביעית ובמאה החמישית, בתקופת שלטונם של תיאודוסיוס ה-I וה-II, הושם דגש חזק יותר בנושא האכיפה של הנצרות ובנושא בניית כנסיות. מהדו"ח הסטטיסטי עולה כי בשנת 425 לספירה כ- 14 כנסיות היו בעיר, שינוי הדרגתי בנושא המעבר מהפגאניזם לנצרות. בתקופתם לא נבנו מונומנטים בעלי אופי דתי מחוץ לחומות קונסטנטינוס, עיקר הבנייה החשובה התרכזה, בתוך תחומי העיר של קונסטנטינוס, עובדה זו יכולה להעיד על ניסיון לחזק ולפאר את המרכז ה'נוצרי' שהקים קונסטנטינוס, ללא ניסיון לתהילה אישית ולהתרחבות מונומנטלית, מה שהעצים את קווי המתאר הקיימים מתקופת קונסטנטינוס וביזנטיון הקדומה, מתוך אמונה מוחלטת בנצרותו של קונסטנטינוס.

מבנים ציבוריים רבים כגון, קשת הניצחון והכיכר של תיאודוסיוס ה-I, מאגרי מים, חומות חדשות והחומות הימיות המהוות הישג גדול נבנו בתקופתם. העיר המשיכה להתפתח ולגדול לא בהכרח על פי תימה נוצרית.

מהבחינה הארכיטקטונית, הכנסיות שקדמו לשלטונו של יונסטיניאנוס מאופיינות בפרטים קונסטרוקטיביים פשוטים מהסגנון הרומי המאוחר והתבססו על תכנית מבנה הבזיליקה.

עם עלייתו של יונסטיניאנוס הוחלפה הבזיליקה ההוריזנטלית במבני קמרונות מתוחכמים בניסיון לשלב בין הקמרונות העבר לציר ההוריזנטלי של הבזיליקה. תור הזהב של יונסטיניאנוס מאופיין בשימת דגש על בניית מבני כנסיות, כ- 33 נוספו למארג הקיים באימפריה, ובאופיים הרב מימדי והניסיוני של המבנים המרשימים, כגון איה סופיה. בפרעות ניקה רוב מרכז העיר הקונסטנטיניאנית נהרס, מה שהעניק הזדמנות פז למימוש התכניות של יונסטיניאנוס, עם זאת הוא שמר על תכנית הקרקע שהייתה קיימת מתקופת קונסטנטינוס, המזה, מיקום הארמון האימפריאלי וכנסיית איה סופיה.

אופיים של הטקסים הפגאניים שנותרו בעיר וליוו את טקס חניכת העיר, הקמת עמודי הכבוד, פסלו של קונסטנטינוס בדמות הליוס, ואיקונוגרפיה הפגאנית שעדיין שררה בתקופת יונסטיניאנוס, מעלים ספק רב לגבי אופייה הנוצרי של העיר בלבם של חוקרים רבים.

אך הסברה השלישית המועלת בפתיחה, הטוענת כי המעבר של קונסטנטינוס מהפגאניזם לנצרות היה מעבר הדרגתי שהחל ממניעים פוליטיים וגם דתיים אישיים, נראית ההגיונית ביותר.

כשם שהדוגמות הדתיות עדיין היו בהתהוותם, כך גם המודל לעיר הנוצרית שלא היה לה כל תקדים, והייתה בתהליך התהוותה ועל כן מאופיינת בסממנים הלניסטים פגאניים מובהקים, אך מיקומם של האתרים הקדושים בעיר, הכנסיות, אכן הועלו לדרגת חשיבות של המבנים הקיסריים בעיר כגון ההיפודרום והארמון הקיסרי.

המאות הרביעית עד השביעית היו מאות של הגדרת ארכיטקטורה ביזאנטית חדשה שהתבססה והכילה את המאפיינים הבסיסיים של רומא ויוון העתיקה.

העיר שהחלה להבנות כעיר שוות ערך לרומא עלתה בסולם ההיררכי עם השנים, כשם שההיררכיה של הפונקציות הדתיות נוצריות בעיר השתנתה והנצרות הפכה לסממן מובהק בתוך העיר קונסטנטינופול. 

 

ביבליוגרפיה

רובין, זאב, התנצרותה של אירופה, משה"ב, תל אביב, 1991.

Beckwith, John, The Art of Constantinople – An Introduction to Byzantine Art, Phaidon Press, London, 1961

Çelik, Zeynep, The Remaking of Istanbul – Portrait of an Ottoman City in the Nineteenth Century, University of California Press, London, 1993.

Hetherington, Paul, Byzantium city of gold, city of faith, Orbis, London, 1883.

Krautheimer, Richard, Early christian and byzantine architecture, Yale University Press New Haven and London, 1986.

Krautheimer, Richard, Three Christian Capitals – Topography &Politics – Rome Constantinople milan, University of California Press, Berkeley·Los Angeles·London, 1982.

Macdonald, William L., Early Christian & Byzantine Architecture, George Braziller, New York, 1965.

Mango, Cyril, Byzantine Architecture, Electa Editrice, Milan, 1978.

Mango, Cyril, Studies on Constantinople, Veriorum, Great Britain, 1993.

Mango, Cyril, The Art of The Byzantine Empire 312-1453, Sources and Documents, University of Toronto Press, Canada, 1986.

Mathews, Thomas F., Byzantium from Antiquity to the Renaissance, Harry N. Abrams, New York, 1998.

Van Millingen, Alexsander, Byzantine Churches in Constantinople – Their History and Architecture, Veriorum, Great Britian, 1974.

נספחים

נספח 1: 

Mango, Byzantine Architecture, p.64.

נספח 2: 

Mango, The Art of The Byzantine Empire 312-1453, Sources and Documents, p.7.

נספח 3: 

Mango, The Art of The Byzantine Empire 312-1453, Sources and Documents, p.4.

 

 

• 1. Mango, Cyril, Byzantine Architecture, Electa Editrice, Milan, 1978, p.7.
• 2. Macdonald, William L., Early Christian & Byzantine Architecture, Geore Braziller, New York, 1965,p. 13.
• 3. Hetherington, Paul, Byzantium city of gold, city of faith, Orbis, London, 1883, p.7.
• 4. Mango, Cyril, The Oxford History of Byzantium, Oxford University Press, New York, 2002, p.1. בעקבות כניסת השפה הלטינית לעיר Byzantionהנו השם המקורי של הפוליס אשר הפך ל- Byzantium.
• 5. Çelik, Zeynep, The Remaking of Istanbul – Portrait of an Ottoman City in the Nineteenth Century, University of California Press, London, 1993, p.11.
• 6. Mango, The Oxford History of Byzantium, Introduction.
• 7. Hetherington, Byzantium city of gold, city of faith, p.7-8.
• 8. Krautheimer, Richard, Three Christian Capitals – Topography & Politics – Rome Constantinople milan, University of California Press, Berkeley·Los Angeles·London, 1982, p.42.
• 9. Ibid, p.43.
• 10. Mango, Cyril, Studies on Constantinople, Veriorum, Great Britain, 1993,p.66. הפגיעות של קונסטנטינופול בפני פלישות מתוך היבשה האירופאית הפכו לסממן קבוע בהיסטוריה הביזנטית. בין אם  היו אלו האויבים הגותים, ההונים או הבולגרים. אותו המהלך התרחש גם בתקופת האימפריה הרומית במאות ה-18 וה-19.
• 11. Ibid, p.119
• 12. Krautheimer, Three Christian Capitals – Topography &Politics – Rome Constantinople milan, p.66.
• 13. Mango, The Oxford History of Byzantium, p.24.
• 14. Mango, The Oxford History of Byzantium, p. 96.
• 15. רובין, זאב, התנצרותה של אירופה, משה"ב, תל אביב, 1991, עמ' 10.
• 16. Mango, The Oxford History of Byzantium, p.21.
• 17. רובין, התנצרותה של אירופה, עמ' 23-24. קיימות סתירות רבות בין המקורות השונים, הנובעים מאופיים הדתי של הכותבים, נוצרים או פגאניים, ומהתקופות השונות בהן נכתבו. להרחבה בנושא ראו עמ' 27-19. 
• 18. Krautheimer, Three Christian Capitals – Topography &Politics – Rome Constantinople milan, p. 3.
• 19. Mango, The Oxford History of Byzantium, p. 96.
• 20. Krautheimer, Richard, Early Christian and Byzantine Architecture, Yale University Press, London, 1986, p. 39.
• 21. בשנת 325 לספירה התקיימה ועדת ניקאה, הועדה הדתית הראשונה אשר עסקה בשאלת האלוהות של ישו, בזהות ישותם של הבן מהאב ובנצחיותם, נושא כפילות האל.הוועדה התקיימה בארמון האימפריאלי ובראש הוועדה ישב קונסטנטינוס, ובכדי להכריע ולהגיע לקונצנזוס מוציא את האריאנים אשר האמינו באופיו האנושי של ישו אל מחוץ לחוק, קונסטנטינוס שאף לאחדות באימפריה, ועל כן לא רצה ריבוי דעות בנושא הדת.
• 22. Mango, The Oxford History of Byzantium, p. 97.
• 23. Krautheimer, Early Christian and Byzantine Architecture, p. 39.
• 24. Krautheimer, Three Christian Capitals – Topography &Politics – Rome Constantinople milan, p. 41.
• 25. Mango, Cyril, The Art of The Byzantine Empire 312-1453, Sources and Documents, University of Toronto Press, Canada, 1986, p.3.
• 26. כנסיית איה אירנה ככל הנראה הייתה מקום מושבו של הבישוף עוד לפני הכרזת העיר כבירת האימפריה, והיוותה מקום מקלט נוצרי בעיר הקדומה ביזנטיון.כאשר הפכה ביזנטיון לבירת האימפריה, המרקם הקיים של הכנסייה הורחב ויופה על ידי קונסטנטינוס בכדי להתאים את המבנה הקיים לסביבה החדשה.
• 27. Krautheimer, Three Christian Capitals – Topography &Politics – Rome Constantinople milan, p. 45-46.
• 28. Mango, Byzantine Architecture, p. 28.
• 29. Çelik, The Remaking of Istanbul – Portrait of an Ottoman City in the Nineteenth Century, p. 14.
• 30. Mango, Byzantine Architecture, p. 28.
• 31. Çelik, The Remaking of Istanbul – Portrait of an Ottoman City in the Nineteenth Century, p. 14.
• 32. Çelik, The Remaking of Istanbul – Portrait of an Ottoman City in the Nineteenth Century, p. 15.
• 33. Krautheimer, Three Christian Capitals – Topography &Politics – Rome Constantinople milan, p. 42.
• 34. Krautheimer, Three Christian Capitals – Topography &Politics – Rome Constantinople milan, p. 46- 47.
• 35. Çelik, The Remaking of Istanbul – Portrait of an Ottoman City in the Nineteenth Century, p. 15.
• 36. Ibid, p.4.
• 37. Mango, Byzantine Architecture, p.31.
• 38. Macdonald, Early Christian & Byzantine Architecture ,p. 12.
• 39. Krautheimer, Three Christian Capitals – Topography &Politics – Rome Constantinople milan, p.66. בעיניו יחסיו עם האל היו אישיים וישו הוא שהנחה את כל מהלכיו. קונסטנטינוס נבחר בידי ישו מבין ההמון, וכנובע מכך ראה בעצמו ככפילו הארצי של ישו, מחוייב לו ביחסית אינטימיים אישיים.
• 40. Macdonald, Early Christian & Byzantine Architecture, p.13.
• 41. Macdonald, Early Christian & Byzantine Architecture, p.12-13.
• 42. Mango, The Art of The Byzantine Empire 312-1453, Sources and Documents, p.3.
• 43. Macdonald, Early Christian & Byzantine Architecture, p.14-15.
• 44. Mango, Byzantine Architecture, p.35. עקב הבניה המחודשת של הבירה גבר הצורך בארכיטקטים, הוצא כרוז בשנת 334 לשם גיוס צעירים בני 18 לצרכי בניה בשל מחסור בכוח עבודה מקצועי. Mango, Byzantine Architecture, p.35. עקב הבניה המחודשת של הבירה גבר הצורך בארכיטקטים, הוצא כרוז בשנת 334 לשם גיוס צעירים בני 18 לצרכי בניה בשל מחסור בכוח עבודה מקצועי.
• 45. Krautheimer, Three Christian Capitals – Topography & Politics – Rome Constantinople milan, p. 50.
• 46. Krautheimer, Early Christian and Byzantine Architecture, p. 69.
• 47.
• 48. Ibid.
• 49. Macdonald, Early Christian & Byzantine Architecture, p. 17.
• 50. Van Millingen, Alexsander, Byzantine Churches in Constantinople – Their History and Architecture, Veriorum, Great Britian, 1974, p. 1.
• 51. Ibid, p. 3.
• 52. Krautheimer, Early Christian and Byzantine Architecture, p. 39-40.
• 53. Mathews, Thomas F., Byzantium from Antiquity to the Renaissance, Harry N. Abrams, New York, 1998, p. 21.
• 54. שדרות עם קולונדות עמודים מסוג זה היו פופולריות בערים הלניסטיות משגשגות במזרח, אך עם זאת סיפקו תשתית מתאימה לליטורגיות הנוצריות.
• 55. Krautheimer, Early Christian and Byzantine Architecture, p. 203.
• 56. Ibid, p. 103.
• 57. Mango, Byzantine Architecture, p.28.
• 58. Mango, The Oxford History of Byzantium, p. 105.
• 59. Mango, Byzantine Architecture, p.31. רק לקראת המאה השישית ואף המאה השביעית המוקדמת מקדשים פגאניים הפכו להיות כנסיות, כפי שהתרחש באתונה וברומא.
• 60. Mango, Studies on Constantinople, p. 125.
• 61. Mango, Studies on Constantinople, p. 118.
• 62. Mango, Byzantine Architecture, p.28.
• 63. Çelik, The Remaking of Istanbul – Portrait of an Ottoman City in the Nineteenth Century, p. 19.
• 64. Krautheimer, Early Christian and Byzantine Architecture, p. 201.
• 65. Hetherington, Byzantium city of gold, city of faith, p. 18.
• 66. Çelik, The Remaking of Istanbul – Portrait of an Ottoman City in the Nineteenth Century, p. 20.   “ It soars to the height to watch the sky, and as if surging up from amongest the other buildings it stands on high and looks down upon the remainder of the city, adoring it, because it is a part of it, but glorying its beauty, because, though a part of the city and dominating it, it at the same time towers above it to such a height that the whole city is viewed from there as from a watch tower” Procopius, buildings, trans. H.B. Dewing (London 1914) p.13
• 67. Van Millingen, Byzantine Churches in Constantinople – Their History and Architecture
• 68. Mango, Byzantine Architecture, p.61.
• 69. ראה נספח 1
• 70. Mango, Byzantine Architecture, p.64.
• 71. Mathews, Byzantium from Antiquity to the Renaissance, p. 21.
• 72. Ibid, p. 22.
• 73. לצורת הפורום העגולה של קונסטנטינוס לא היה כל תקדים ברומא, והיא סימלה את העולם אשר הוא כשליט יחיד שולט בו ממרומי העמוד בדמותו של הליוס, אל השמש.
• 74. Mango, The Oxford History of Byzantium, p.65.
• 75. Macdonald, Early Christian & Byzantine Architecture, p. 60.
• 76. Hetherington, Byzantium city of gold, city of faith, p. 10.
• 77. ראה נספח 2.
• 78. Mango, Byzantine Architecture, p.18.
• 79. Krautheimer, Early Christian and Byzantine Architecture, p. 104.
• 80. טקסט מקורי של כומר בפרובינציה מציין את העברת הביקורת של אוזביוס לגבי אופיים הפגאני של הקישוטים בנספח 3.
• 81. Beckwith, John, The Art of Constantinople – An Introduction to Byzantine Art, Phaidon Press, London, 1961, p. 30.
• 82. Krautheimer, Three Christian Capitals – Topography &Politics – Rome Constantinople milan, p. 60.
• 83. Beckwith, The Art of Constantinople – An Introduction to Byzantine Art, p. 3.
• 84. Mathews, Byzantium from Antiquity to the Renaissance, p. 17.
• 85. Beckwith, The Art of Constantinople – An Introduction to Byzantine Art, p. 7.
• 86. Krautheimer, Three Christian Capitals – Topography &Politics – Rome Constantinople milan, p. 60.
• 87. Ibid.
• 88. Ibid.

הפרוטוקולים של צעירי בצלאל, יולי 2008