הזמן בין מדע לאמנות
גשר איינשטיין-רוזן: המעבר לייקומים אחרים
"מהו זמן ? אם לא שואלים אותי, אני יודע. אבל אם אנסה להסביר יתגלה בעליל שאני לא יודע"...
כך אומר אוגוסטינוס הקדוש במאה הרביעית לספירה. הזמן, מוכר ומסתורי בעת ובעונה אחת. ומה כן ניתן לאמר עליו ? שההווה קיים ואילו העבר והעתיד לא קיימים.
מסתבר כי גם היום רובנו שותפים לתפיסות האינטואיטיביות האלו. גם המדענים של היום סוברים כי הזמן הוא מושג חמקמק מאוד, ואף הם אינם משוכנעים שהם מסוגלים להסביר את מהותו. העיסוק במדע מוביל אותנו בהכרח לשאלות ותובנות חדשות בנוגע לזמן, ואילו האמנות, מחדדת עבורנו שאלות ותובנות אלו. כל זאת ננסה להציג בגיליון הנוכחי של הפרוטוקולים.
השאלות המוצגות במאמר המערכת מעידות על התהיות שעדיין מרחפות וכנראה לעולם לא תסתיימנה לגבי מהותו ומקומו של הזמן בחיינו:
האם הזמן הוא רציף או בדיד ?
האם הזמן הוא אבסולוטי או יחסותי?
האם לזמן יש כיווניות ?
באיזה מידה הזמן הוא אונטולוגי ובאיזו מידה הוא אפסטימולוגי ?
אלו תפיסות זמן ומימדי זמן ייחודיים ליצירה האמנותית ?
ובכן,
העיסוק במדע כיום לא יכול להתחמק מן הדיון בסוגיית הזמן. יתרונה של האמנות בבואה לדון במושג הזמן הוא בכך שהיא משוחררת מכבלי המתודה המדעית ועל כן יכולה לחדד את הדיון על ידי הצגה קיצונית של תמיהות והשערות לגבי הזמן. אנו מנסים, אם כן, להראות בגליון זה כי דיון משולב, מדעי פילוסופי ואמנותי, יכול להבהיר מעט את מהותו של הזמן.
את המאמר המלא ראו במדור 'מאמר המערכת'