גר-מאניה,ספטמבר 2009
הנס האקה/ VG Bild-Kunst, הביתן הגרמני בביאנלה של 1993, צילום: רומן מנסינג [באדיבות האמן]
יחסי הגומלין בין גרמניה לישראל מורכבים ובלתי ניתנים להתרה. האמנות, התרבות והפוליטיקה של שתי החברות קשורות זו בזו במארג סבוך ומגיבות זו לזו באורח גלוי וסמוי, מעל ומתחת לפני השטח.
כנס 'גר-מאניה' שהתקיים בבצלאל במאי 2008 ביקש לשפוך אור על מארג קשרי הגומלין בין ישראל לגרמניה תוך התמקדות בפן הזנוח יחסית, דהיינו ביצירות אמנות, ובעיקר בכאלו שנוצרו בשתי החברות בעשורים האחרונים. בשונה מן ההיבטים האידיאולוגיים, החברתיים והפוליטיים המורכבים הקושרים בין שתי החברות, אשר נחקרו ברבות השנים בהרחבה, רבות מיצירות האמנות, כמשקפות ממד אחר של הדדיות, טרם פוענחו כראוי. רק מעט מן המחקרים שנעשו בישראל ואשר התבוננו בגרמניה, בחנו את הדרכים בהן משתקפת הטראומה בעולם היצירה. אף כי מושגים כגון שואה, הנצחה וזיכרון מאכלסים, באופן טבעי, את דפיו של גיליון מספר 14 של היסטוריה ותיאוריה: הפרוטוקולים, נעשה מאמץ להתמקד באופן שבו מלאכת התרבות ומעשה האמנות בישראל ובגרמניה של העשורים האחרונים, התמודדו עם הטראומה המשותפת.
השאלות המרכזיות שהעסיקו אותנו היו, אם כן, כיצד מטפלת האמנות הישראלית בגרמניה העכשווית; כיצד השפיעה התרבות הגרמנית על החברה הישראלית הצעירה; מהם השינויים שחלו באופני הייצוג של גרמניה בישראל בעשורים האחרונים וכמובן, כיצד מתמודדת האמנות הישראלית והאמנות הגרמנית גם יחד עם הנאציזם והשואה. לצד שאלות מרכזיות אלה, הוקדשה מחשבה גם לבחינת יחסי הגומלין הרעיוניים בין אינטלקטואלים גרמניים לישראליים ולבחינת השפעתם של יוצרים מרכזיים שפעלו בגרמניה אחרי מלחמת העולם השנייה ושליצירתם נודעה השפעה כאן.
המאמרים בגיליון גר-מאניה של היסטוריה ותיאוריה: הפרוטוקולים, נחלקים לכמה שערים עיקריים. הגיליון מוקדש, כאמור, לחקר האמנות שהתהוותה בשתי החברות וככזה עיקרו מוקדש לעיסוק ביוצרים עכשוויים. משה צוקרמן מבקש לבחון את השפעותיה של השואה על האמנות הישראלית; מאמרה של בתיה ברוטין מתעמק בגלוי ובסמוי ביצירותיהם של אמנים ישראליים "דור שני" לשואה. מאמרו של חיים מאור בוחן את יחסי הגומלין המורכבים המתקיימים בין הקורבן לתוקפן, כפי שהם משתקפים ביצירתו שלו, כאמן ישראלי ודור שני לשואה.
לצד בחינת ההשפעה שנודעה לשואה על האמנות הישראלית, מבקשת קבוצה נוספת של מאמרים לבחון את קשרי הגומלין הגלויים והסמויים המתקיימים בין יוצרים גרמניים לישראליים. מאמרו של גדעון עפרת מתמקד ביצירותיו של יוסף בודקו בארץ ישראל, מאמרה של רחל רפפורט עוסק בעבודתו של האדריכל היהודי-גרמני אריך מנדלסון וטל דקל מתחקה במאמרו אחר השפעותיה של קתה קולביץ על יצירותיה של רות שלוס ואילו קובי בן מאיר בוחן את השפעותיו של יוזף בויס על אמנים ישראליים בשנות השבעים. דנה מילס מבקשת לבחון כיצד מיוצגת השואה במחול הישראלי העכשווי, ושושנה רוז-מרזל תוהה על הקשרים שבין אופנה לשואה. מאמרה של מיכל פרידמן, החותם את השער הזה, עוסק באופן שבו מתמודד יוצר הקולנוע מלטה לודין עם ההיסטוריה המורכבת של משפחתו.
בשער הפילוסופי נכללים מאמריהו של עדי אפעל העוסקת בפנובסקי ובאוורבוך שעה שסנדרה להמן שואלת על גבולות האומה והמדינה בהגותם של רוזנצווייג ושל הגל. בשער החותם את הגיליון נכללים מספר מאמרים העוסקים בנושאים של הנצחה, ייצוג וזיכרון. אביב לבנת מבקש לזרות אור על הקשרים המורכבים שבין זיכרון, אנדרטאות וחללים "שכולים" במרחב הגרמני-ישראלי, ואילו עירית דקל מספרת את סיפורה הנפתל של האנדרטה לזכר היהודים שהוקמה בברלין. דנה אריאלי-הורוביץ מביטה בעניין זה מזווית חדשה לגמרי; היא בוחנת את גורלה של הארכיטקטורה הנאצית ששרידיה נותרו בערים גרמניות עד היום ומראה כיצד פרנסי הערים השונות מתמודדים עם מורשת כבדה זו.
גיליון גר-מאניה עשיר בתיקי עבודות של יוצרים כגון בועז ארד ורועי רוזן, העוסקים ביצירתם בסמלי הרייך השלישי, שהשימוש בהם נעשה שכיח בעשור האחרון בעיקר. היבטים מורכבים של זיכרון, תיעוד והנצחה עולים מיצירותיהם של צלמים ישראלים מובילים כשמחה שירמן, גלעד אופיר ויואב חורש שתיקי העבודות שלהם נכללים בגליון. דרור פימנטל מבקש לברר מה עושה הטלאי הצהוב בעבודתו של עידו פוריצקי.
יצירתו של של האמן האוסטרי כריסטוף מאייר "המחנה הבלתי נראה: סיור קולי בגוסן" (2009) מתוארת במסה של אלון קונפינו. היצירה של מאייר (Mayer) חותרת לכונן מחדש את מחנה הריכוז גוסן שבאוסטריה, לאחר שנמחה מן האדמה. פרויקט נוסף של יוצרת עכשווית הפועלת בגרמניה נבחן על-ידי הגלריסט לושי. הפרויקט "Contemporary Fairytales" של קורנליה רנץ (Renz) מכיל שמונה עבודות מקוריות, המתייחסות לאגדות עם גרמניות קלאסיות. את הגיליון חותמות שלוש רשימות ביקורת: חיים דעואל לוסקי כותב על תערוכתו של גריגור שניידר במוזיאון הרצליה, דודי בריאלובסקי עוסק בתערוכתו של גיא רז 'ליגה טרזין' ודרור פימנטל מביא את רשמיו מן המונודרמה של במחזאי והבמאי יגיל אלירז שהוצגה זה לא מכבר: A.H. – Before he Changed our History.