הפרוטוקולים של צעירי בצלאל, יולי 2011

יואל פינק, ללא שם, 2010, הזרקת דיו

גיליון קיץ 2011 הוא החמישי מבין 21 גיליונות 'היסטוריה ותיאוריה: הפרוטוקולים' המבוסס כולו על עבודותיהם של הסטודנטים בבצלאל.
לשערו של הגיליון בחרנו בתצלום של יואל פינק, תלמיד השנה השלישית במחלקה לצילום. התצלום פותח את סדרת "תחנה אחרונה", המתפרסמת בגיליון זה כתערוכה וירטואלית ומוקדשת לבחינת המראות שנגלו לנגד עיניו לצד התחנות האחרונות של הרכבת התחתית של העיר ניו יורק. הצגה זו של אלמנט מבני, שנתלש מהקשרו והיה – פשוטו כמשמעו – לאבן שאין לה הופכין, טומנת בחובה סדרה של ניגודים מרתקים: בין אלמנט אנכי לאלמנט אופקי; בין קלאסיקה (כותרת קורינתית) למודרנה (קיר בטון), בין מקור להעתק ובין צמח שקפא באבן לצמח מעזבות, שלמרות תלישותו משדר איזשהו כוח חיות וכמו מתעקש לטעת בים האפור כתם של צבע. פינק סיפר שהתמונה צולמה ליד "מכללה מקומית פשוטה ולא ידועה", השונה כל כך מ"האוניברסיטה המפוארת קולומביה". וכך, לניגודים הגלויים לעין נלווים הניגודים הרעיוניים שעליהם מושתתת הסדרה כולה. אלו הם הניגודים בין מנהטן ל"אמריקה", כפי שהם מגולמים באזור זה של ספק גבול ספק תפר.
תצלום זה של שום-מקום ליד התחנה הצפונית ביותר של קו מס' 1 של הרכבת התחתית של ניו יורק, אשר בסתמיותו מייצר הדים היסטוריים, תיאורטיים ותרבותיים, מזכיר לנו מדוע כתב-העת 'היסטוריה ותיאוריה: הפרוטוקולים' מוצא לנכון להקדיש את גיליון הקיץ שלו ליצירותיהם של סטודנטים המשלבות בין הגות רעיונית לבין שדה היצירה שבו בחר כל אחד מהם.
השער הראשון מוקדש ליצירתם העיונית של הסטודנטים ומוצגים בו שמונה מאמרים המבוססים על עבודות סמינר מצטיינות, שעליהן שקדו הסטודנטים במהלך השנה השלישית ללימודיהם במחלקה להיסטוריה ותיאוריה. די בעיון זריז כדי ללמוד על תחומי היצירה והדעת שטורדים את מנוחתם: ציור ופיסול, צילום סטילס וקולנוע, מחול ומוסיקה, עיצוב תעשייתי ואדריכלות; כל אלו נדונים כאן מתוך זיקתם לפילוסופיה, לספרות, לטכנולוגיה, לכלכלה, להיסטוריה ולשימורה, לתרבות ולזו שעומדת מולה כ"תרבות נגד".
השער השני מוקדש למסות הנעות על החבל הדק הקושר בין כתיבה אקדמית נוקשה ליצירה אישית. בראשונה נוכחת רוחו של מחברה, ובאחרת טמונה היכרות מלומדת עם ההיסטוריה ותרבות העבר.
השער השלישי מוקדש לתיקי עבודות של סטודנטים מהמחלקות לצילום, לארכיטקטורה ולעיצוב תעשייתי. חלקן נוצרו במסגרת לימודיהם בבצלאל וחלקן פרי השהייה שלהם במוסדות בחו"ל. הגיוון גדול, הן מבחינת המדיה הן מבחינת הנושאים, אבל עניינם של הסטודנטים באדם, בצרכיו ובמאווייו, עובר בין כל העבודות כחוט שני.