בהקדמה לספרו על אודות בעיות של סגנון (שתורגם לאנגלית ב-1992) טוען לראשונה אלויס ריגל כי לאורנמנטים ישנה היסטוריה התפתחותית עקבית, וכי חשיפתה של היסטוריה זו תביא לשינוי אופי המחקר האמנותי בכללתו. המאמר נחשב לזה שהפךאת האורנמנט ("הקישוטיות") לנושא עיוני והניח את היסודות למחקרו. מקור מחשבתו האסתטית של ריגל נובע מהתנגדותו לתיאוריית האורנמנט הטכני שהתפתחה מאמצע המאה ה־19, בעיקר על ידי גוטפריד סמפר Semper)), וטענה שהקישוטיות במבנה ובאמנות נובעת בעיקרה מהתאמה של הטכניקה הקיימת בתרבות למקורות החומריים הזמינים. ריגל מדגים את טענתו בהצגת קישוט משטחים ואריגים למשל, ומסביר כי מוטיבים קישוטיים גיאומטריים המופיעים בהם לא נבעו מתוך הטכניקה שהחומר הכתיב, או מסימבוליזם גרידא, אלא ממוטיבציה אמנותית ובהתבסס על רקע היסטורי תלוי־תרבות. מרבית מחקרו של ריגל מוקדש להתפתחות המוטיב הקישוטי הנטורליסטי (הצמחי), החל במזרח הקדום, דרך האמנות הקלאסית ועד ראשית ימי הביניים והאמנות המוסלמית. ריגל מציג התפתחות היסטורית קוהרנטית של הערבסקה המוסלמית מתוך המוטיב הקישוטי הנטורליסטי של יוון הקלאסית (מוטיב צמח האקאנטוס המופיע בכותרות העמודים הקורינתיים למשל), וממשיך ומראה כי אותו אורנמנט קלאסי אינו מחקה צמח מסוים בטבע, כפי שהיה נהוג לחשוב, אלא הוא פיתוח של הקישוט הגיאומטרי המופשט שמקורו באמנות המצרית הקדומה. כך ריגל מראה שגילגולם של אלמנטים מהקישוט המערבי לזה המזרחי מצביע על המשכיות תרבותית־היסטורית, ממש כמו מוטיבים אמנותיים אחרים, וכי הם אינם תלויים בטכניקה הקיימת ובחומר מקומי בלבד ואינם א־היסטוריים כפי שנטען לפניו. הגילוי של הווריאציות ההיסטוריות של מוטיבים דקורטיביים גרם לו להאמין שהאמנות פועלת באופן עצמאי מכוח תנאים חיצוניים ומעבר לרצון הפרט. מחשבה זו הניחה את היסודות למושג המפורסם שטבע – "רציית האמנות" (Kunstwollen).
Alois, Riegel. “Introduction.” Problems of Style: Foundations for a History of Ornament, translated by Evelyn Kain. New York: Princeton University Press, 1992 (first published 1893).