כריסטופר אלכסנדר מניח במאמרו יסודות לתיאוריית ״תבניות העיצוב״ שהציג בספרו המשפיע על אודות שפת התבניות, בו הגדיר תיאוריה זו כדפוסים החוזרים על עצמם במערכות עיצוב, במקרים רבים ובתקופות ותרבויות שונות. אלכסנדר מבקש לזקק תבניות אלה, ללמוד וללַמד אותן לטובת עיצוב אנושי ומותאם סביבה. מאמר זה מבהיר את מרכיב החשיבה המערכתית בהגותו, ומציג דרכים בהן ניתן ליישם את החשיבה המערכתית באופן ישיר על סביבות בנויות. הוא מראה כיצד ניתן לפתור בעיות אדריכליות באמצעות תהליך מקביל שבו התיכנון נוצר באמצעות איטרציות ותגובות לתנאים יחסיים, מתוך כוונה לייצר סביבות המסונכרנות עם הערכים התרבותיים שלהן. על כן הוא מציג מעבר רעיוני מהותי מתפיסת הצורה (form), כאובייקט נצפה, אל תפיסתה כמערכת המופעלת מן החוץ. הוא מראה כיצד מערכת כזו נוצרת ממערכת גנרטיבית אחרת, המסדירה את הדואליות בין האובייקט כסוכן מיחשוב לבין המתודה כתהליך חישובי. אלכסנדר מפרט שלושה תנאים להיווצרות מערכת כזו: ההתנהגות הגלובלית, המרכיבים היוצרים התנהגות כזו וסוגי היחסים בין אותם מרכיבים. אמנם שלושת ההיבטים הללו מאפיינים מערכת, אך אין הם מתארים את התהליך שבאמצעותו ניתן להשיג מערכת. אלכסנדר מסביר, באמצעות הגדרת ארבעה מאפיינים של מערכת, את ההבחנה בין ההתנהגות כאוסף של פעולות לבין המערכת שיוצרת התנהגות זו כסדרת אינטראקציות. הוא מציג בתמציתיות את ארבע ההגדרות ומביא נימוקים מפורטים לכל אחת מהן ומסכם במסקנה שכל "מערכת שלמה" (a system as a whole) נוצרת על ידי "מערכת מייצרת" (a generating system), ואם ברצוננו ליצור דברים המתפקדים כ"שלמים", יש להמציא מערכות ייצור כדי ליצור אותם.
Alexander, Christopher. “System Generating Systems.” Architectural Design, 38 (1968): 605-610.