ריינהולד מרטין מציג ניתוח היסטורי ותיאורטי של אדריכלות של מערכות מורכבות בארצות הברית לאחר מלחמת העולם השנייה. כותרת המאמר מתייחסת לאופן בו התרחבו גבולותיו האסתטיים והטכנולוגיים של המתחם הארגוני (הצבאי־תעשייתי), שבו אדריכלות, מחשבים ותאגידים יצרו רשת של אובייקטים ודימויים שעיצבו מחדש את היחסים החברתיים ואת הנוף שנוצר אחרי המלחמה. במאמר זה מרטין שואל כיצד יש להתמודד עם ההיסטוריה והתאוריה של רשתות התקשורת המודרניות מתוך ההיגיון הפנימי של אותן רשתות פתוחות קצה, שבניגוד לאדריכלות, אינן מבחינות בין ״פנים״ ל״חוץ״. בתשובתו מרטין מתייחס לכל אורגניזם כאל רשת תקשורת בבסיסו וגוזר ממערכות מורכבות של עולם הטבע אנלוגיות אדריכליות על בסיס עקרון ״הרשתות התיאורטיות״ של פוקו Foucault)) ושיח הקיברנטיקה של הוגים נוספים שהתרחב לאחר המלחמה. לדוגמה משווה מרטין בין מערכות האִוורור של קן נמלים המגדירה את גודל סטרוקטורת הקן ומורכבותה לבין גורד השחקים שאינו יכול להתקיים ללא מערכות דומות, בניגוד למשל לבית מגורים בודד. הוא מסביר שהפוטנציאל החברתי של אורגניזם, המוגדר על ידי יכולתו להתארגן בתוך רשתות תקשורת מורכבות, נמדד כפונקציה של גודל מערכות הולכַת הדם והתקשורת העִצבית שלו, הנגזרות מרמת המורכבות האירגונית של האורגניזם. הסבר זה נובע בחלקו מניתוח שעושה מרטין לתגובות האדריכליות-תכנוניות לאיום האטומי על ערי ארה״ב בזמן המלחמה הקרה. הוא מראה איך נבואות העתיד הקודרות שבישרו את מחיקת האורגניזם העירוני בשנות החמישים של המאה הקודמת הִתּרְגמו לבעיות העוסקות בתקשורת. כך המתכננים הפוסט־אטומיים עסקו באופנים בהם תוכל העיר להמשיך ולקיים את רשתות התקשורת והתחבורה גם אחרי פגיעה אנושה במרכזן. זרימת המידע נראתה אז כחשובה יותר מהאורגניזם עצמו - הקיברנטיקה, כמכשיר השולט במכונה, חשובה מהעיר עצמה.
Martin, Reinhold. “The Organizational Complex: Cybernetics, Space, Discourse.” Assemblage, 37 (1998).