קולין רואו ורוברט סלוצקי תוקפים בספרם את מעמדו המיתי של מושג ה"שקיפות" בטקסטים ובתיאוריות של האדריכלות המודרניסטית. הם עושים זאת באמצעות הבחנה בין שתי פרשנויות למושג "שקיפות": ״שקיפות ליטרלית״, הקשורה בחומר (לרוב, זכוכית), ו״שקיפות פנומנולוגית״, הנובעת מהיכולת לקרוא ולהבין את המבנה. בכך הם מפרידים בין הקישור המיידי שנעשה בין המושג ובין חזיתות זכוכית, למשל.
על מנת להדגיש הבחנה זו, השניים סוקרים את האופן שבו השקיפות באה לידי ביטוי באמנות המודרנית, ובעיקר בציורים קוביסטיים שונים. כך ניתן למצוא ״סופרפוזיציות״ - יצירות שבהן ניראות כל השכבות במקביל, כשכל קווי המיתאר שלהן ברורים - ומנגד, יצירות המציגות שכבתיות מורכבת יותר ואשר חושפות ומסתירות בו־בזמן את שקורה בכל אחת מהשכבות. יצירות אלה מרמזות בלבד על הצורניות השלמה.
השוואה זו מסייעת להם להבחין בין אופני הביטוי של גישות אלו באדריכלות וזאת, באמצעות שתי יצירות קאנוניות במודרניזם האדריכלי - מבנה הסדנאות של בית הספר באוהאוס, בתכנון וולטר גרופיוס ובית גארש (Garches) של לה קורבוזיה. על אף שהראשון מובא תדיר כדוגמה לשקיפות בשל חזית המסך עשוית הזכוכית שלו, החושפת את קרבי הבניין, טוענים רואו וסלוצקי כי מדובר ב״שקיפות ליטרלית״ בלבד.
לדבריהם, דווקא בית גארש מפגין שקיפות בצורה מובהקת יותר, שכן הגריעות והבליטות השונות שמכניס לה קורבוזיה במסה הלבנה האטומה, מספקים רמזים לחלוקות הפנימיות של המבנה, עד לעומקו ולא רק בחזית. לפיכך, הוא מספק ״שקיפות פנומנולוגית״ ניכרת. שקיפות זו מתבטאת ביכולת להבין את המבנה. משמע, אין מדובר בשקיפות כתוצר של חומר שקוף למשל אלא ביכולת להבחין במספר תהליכים המתרחשים במציאות במקביל ולהשלים בדימיוננו את מלוא צורתם.
Rowe, Colin and Robert Slutzky. In Transparecy, Literal and Phenomenal. Bazel: Birkhäuser Architecture, 1997 (first published 1955).