הספר שפורסם זמן קצר לפני מהפכת הסטודנטים בפריז, הניח את התשתית לשיח על ג׳נטריפקציה, זכויות הכלל בעיר ו״שיתוף הציבור״. לפבר יוצא נגד השתלטות ההיגיון הצרכני-קפיטליסטי על תכנון הערים, מה שמוביל לדבריו להדרת קהילות שלמות מן הערים. לפיכך, קורא לפבר לשנות את אופי התיכנון העירוני, כך שלא יוכתב ״מלמעלה״, אלא יתבצע בפועל על ידי הקבוצות השונות שמשתמשות בעיר, בין אם הן מתגוררות בה, ובין אם לאו.
הספר פורסם בתגובה לתהליכי הפרברוּת והקמת הערים החדשות בשנות השישים של המאה הקודמת בטבעת המקיפה את פריז ובמלאות מאה שנה לקפיטל של קרל מרקס. לפבר טוען שגם אם בתכנון ערים אלו ניסו ללמוד מטעויות תכנון הערים המודרניסטי ולהציע דגם חדש, הרי שהוא עדיין נותר מוטֶה־צריכה ומוכתב בידי שיקולים כלכליים. בכך מפנה לפבר את חיציו לאופן התכנון הקיים שמשרת את סגנון החיים והפנאי של בעלי הנכסים והאליטות שלדבריו לא באמת גרים בעיר. אותו היגיון הפך את הערים ההיסטוריות, המוזיאונים והאוניברסיטאות למוצרי צריכה גם הם.
״הזכות לעיר״, לפיכך, היא הזכות ליהנות מהעיר לא כחלק מסדר־יום צרכני - עבודה, מגורים, מסחר ופנאי (צרכני גם הוא באופיו), אלא כמאפשרת פעילויות לא־מוגדרות בתחומים של הבין־לבין. ״רגעים״ אלו, כפי שלפבר קורא להם, הם המגדירים את החיים העירוניים - ותובנה זו דורשת לפיכך שינוי של אופן תכנון הערים.
במקביל, באשר לזהותם של המשתמשים הרצויים, ״הזכות לעיר״ היא זכותם של כולם ליהנות מ"רגעים" אלו. בעוד שלדבריו התכנון הקיים מוכתב על ידי בורגנים ונוגע לאופי חיים בורגני ולפיכך מוביל לקיפאון חברתי, הרי הפקדת האחריות להתפתחות העיר בידי כל הקבוצות השונות שמשתמשות בה, יוביל בהכרח גם לשינוי היחסים החברתיים ביניהן.
Lefebvre, Henry. Le droit à la ville. Paris: Economica-Anthropos, 2009 (first published 1967).