קנת׳ פרמפטון מציע גישה חדשה לניסוח אדריכלות רגיונלית (מקומית) כתגובת נגד להשטחה הגלובלית של האדריכלות במודרניזם. גישה זו נבדלת ממקבילותיה הפוסט־מודרניסטיות האחרות בכך שאינה מציעה חזרה למודל ״ילידי״ או לחיקוי של צורות־עבר תוך ביטול של הטכנולוגיות החדשות אלא חותרת לשילוב בין מאפיינים מקומיים לבין טכנולוגיות חדשות.
על מנת להדגים נקודה זו, יוצא פרמטון למסע ארוך ומפורט בין עשרות אדריכלים שפעלו במאה ה־20 ביבשות שונות, כמו אלבר אלטו בפינלנד, טדאו אנדו ביפן ולואיס באראגן במקסיקו, ומנסח באמצעות סיקור מִבניהם את ערכיה של אותה ״מקומיות ביקורתית״. אלו באים לידי ביטוי, בין היתר, בהשתלבות בטופוגרפיה קיימת או ביצירת טופוגרפיה חדשה בשילוב של חומריות מקומית יחד עם טכנולוגיות חדשות או בתיכנון בעל רגישות מוגברת לכיווני אור ואוויר.
דוגמאות אלו מתנקזות לבסוף, על פי פרמטון, לשִבעה עקרונות תיכנון: השניים הראשונים עוסקים בקנה מידה סביבתי: האחד מדבר על העדפת תיכנון בקנה מידה קטן על פני תוכניות הענק האופייניות במודרניזם; השני עוסק בזניחת ההסתכלות על המבנה כניצב לבדו בעולם (Freestanding) ואימוץ תיכנון מודע להשפעה של המבנה על סביבתו.
שני עקרונות נוספים מתייחסים לפרטים ולקישוטיות. האחד קורא לנטוש קישוטים תפאורתיים בעיצוב החלל או הפרטים השונים, ותחת זאת מציע לעצבם לפי שימושיות הפרטים והצרכים המבניים. האחֵר קורא לאמץ ולהטמיע אלמנטים מהמבנים "הילידיים" לפי מידת שימושיותם, ולא להעתיק אותם כפיתרון סנטימנטלי גרידא. שימושיות זו באה לידי ביטוי בעיקרון נוסף הקורא לזנוח את האימוץ האוטומטי של מערכות מיזוג אוויר המאומץ על ידי האדריכלות העכשווית, ולתכנן חללים ומבנים שמתחשבים בכיווני האוויר והאור.
שני העקרונות האחרונים עוסקים בנראוּת המבנים. האחד מבקש לבטל את מעמדה האוטונומי של נראות זו שהשתלטה לחלוטין על התיכנון בעת הנוכחית בהשפעת תרבות הצריכה והמדיה הפופולארית ולהחזיר אל השיח התייחסות לחושים האחרים בתיכנון. העיקרון האחרון קורא לפלורליזם חזותי - העדפה של ריבוי שפות וביטויים אדריכליים על פני אימוץ של דוגמה מרכזית אחת כפי שהוא בא לידי ביטוי במודרניזם.
Frampton, Kenneth. ”Critical Regionalism: Modern Architecture and Cultural Identity. In Modern Architecture: A Critical History. Oxford: Oxford University Press, 1980, 314-327.