הפוליטיקה של האוטופיה

פרדריק ג׳יימסון בודק במאמרו את רלוונטיות המושג "אוטופיה" בעידן העכשווי, הן לאור מות האידיאולוגיות הגדולות והן לאור הפיצול הקיצוני בחברה האנושית שחל עקב הגלובליזציה בין עוני קיצוני והתפוררות חברתית מחד גיסא לבין חברת ראווה, שפע וקידמה טכנולוגית מאידך.

לשם כך הוא מציג את הפוליטיקה של המחשבה האוטופית לאורך ההיסטוריה בשני מישורים: הנסיבות השונות שהובילו להתפתחותה בתקופות שונות בהיסטוריה, והאופי השונה של הקריאה לפעולה הגלומה בכל אחת מהן. הוא מצביע על כך שהמחשבה האוטופית לא נולדה בעת שיציבות השלטון התערערה או בזמן ההפגנות הגדולות כאשר הקריאות הקונקרטיות לא איפשרו מחשבה שמעבר ל"כאן ועכשיו", אלא בזמנים של ״רגיעה״. לפיכך, הוא מאפיין את האוטופי ככלי איבחון וביקורת שיוביל בתורו לכינון חזון וסדר יום פוליטי חדש.

על פי ג'יימסון, הטקסטים האוטופיים נבדלים בשתי תפיסות מרכזיות. האחת, סילוק ״שורש כל הרע״ (הקניין הפרטי למשל אצל מרקס ותומס מור) המשחית את נפש האדם ואת החברה כולה. התפיסה השנייה מאמינה שהמבנה החברתי הוא הבעייתי ולכן היא קוראת לשינוי הסדר כולו. עם זאת הוא מדגיש כי כל חזון שכזה הוא לבסוף תוצר של נקודת מבט ואידיאולוגיה שנטועה בכל אחד מאיתנו בשל הרקע שלו, ללא יכולת להימלט מהן. עובדה זו עוזרת לו להתבונן בקריאות הגדולות לשינוי בעת העכשווית שגם אם אינן אוטופיות באופיין הן מציגות דיאלקטיקה מורכבת: השיח על חזרה לטבע ושמירה על המשאבים הירוקים אל מול חזונות לאורבניות מואצת; הקריאות לסגפנות ולעבודה מאומצת בשל המשבר הכלכלי אל מול הֵדוניזם ו״קץ העבודה״ לאור ההתפתחות הטכנולוגיות. לפיכך הוא קורא לאימוץ האוטופיה ככלי להיחלצות מחוסר היכולת לדמיין עתיד אחר בעידן מפוצל זה.

ג׳יימסון, פרדריק. ״הפוליטיקה של האוטופיה״. תרגום: טלי חתוקה. בלוק, 3 (חורף 2006 ): 57-46.