במסה זו מתייחס סעיד לשיח שעורר ספרו החשוב אוריינטליזם בשנים שלאחר פרסומו. הוא מתייחס גם לביקורת על הספר, אך אינו מנסה לענות עליה. הוא אינו עונה למבקריו הנחרצים, אלא מבקש לנהל דיון ולפתח נקודות חשובות בעיניו שעולות מן הביקורת. סעיד טוען כי יש עדיין (ב-1985) חוסר מוכנות לבחון את הבעיות של האוריינטליזם בקונטקסט הפוליטי, האתי ואפילו האפיסטמולוגי הנכון. הוא מסיים בכך שצריך לחדד יותר את תפקידו של האינטלקטואל גם בהגדרת הקונטקסט וגם בשינויו, כי ללא אלה הביקורת על אוריינטליזם היא חסרת משמעות בעיניו.
סעיד טוען כי כענף של מחשבה ומומחיות, האוריינטליזם התייחס לכמה תחומים משיקים: היחסים ההיסטוריים והתרבותיים המשתנים של אירופה ואסיה במערכת יחסים בת כ-4,000 שנה; הדיסציפלינה המדעית במערב שתחילתה במאה ה־19 וממנה ניזונים חוקרי תרבויות אוריינטליות מסוימות (אגיפטולוגיה, סינולוגיה וכו'), וההנחות האידיאולוגיות, האימאז'ים והפנטזיות הקשורים לאזור שנחשב בזמנו חשוב מבחינה פוליטית באזור בעולם המכונה "האוריינט". היחסים המוכרים בין שלושת היבטים אלה של האוריינטליזם הם הקו המבדיל בין האוקסידנט (Occident) לאוריינט וזאת, חשוב לסעיד להדגיש, אינה קביעת טבע אלא תוצר אנושי אותו מכנה סעיד "גיאוגרפיה מדומיינת". אין פירוש הדבר שקו זה אינו משתנה או שהוא דימיוני. הטענה היא ששני הצדדים, האוריינט והאוקסידנט, הם תוצרים אנושיים ולכן יש לחקור אותם מתוך העולם החברתי ולא הטבעי. וכיוון שהעולם החברתי כולל גם את האדם, או את הסובייקט החוקר וגם את האובייקט הנחקר, חשוב לכלול את שניהם בכל מחשבה על אוריינטליזם, כך שלא יכול להיות אוריינטליזם בלי האוריינטליסט מצד אחד, וללא האוריינטליים מצד שני.
המערך הראשון של הבעיות קשור לדעתו למי שכותב או חוקר את האוריינט: מהן אמות המוסר שלו? באיזו סביבה דיסקורסיבית הוא פועל? עבור איזה קהל קוראים ומתוך איזו מטרה? המערך השני מוביל למעגל רחב יותר של נושאים אשר הועלו מתודולוגית וחודדו לשאלות על אודות ייצור-ידע. לדוגמה, איך יֶדע שאינו כופה את עצמו יכול להיות מיוצר על רקע שהוא חלק אינהרנטי בפוליטיקה ובאסטרטגיות של כוח.
Said, Edward. "Orientalism Reconsidered." Cultural Critique, 1)Autumn 1985(: 89-107.