המאמר הפרשני של ביאטריס קולומינה בוחן תיכנון פנים של מספר דירות ובניינים של אדולף לוס באמצעות תמונות, תוכניות וכן טקסטים מקוריים ומציע פרשנות לתכנונם ותיעודם המצולם. קולומינה פותחת בציטוט של וולטר בנימין: "לחיות זה אומר להשאיר עקבות" (מתוך: The Arcade Project, 1940) ומציעה לנו לקרוא את הפנים כסיפור בלשי, כאובייקט שיש צורך לפרש אותו באמצעות רמזים.
היא משתמשת במספר מונחים המסייעים לה לפרק את המשמעויות בתיכנון הפנים אצל לוס, ביניהן קופסת התיאטרון באמצעותה היא דנה ברעיונות של פרטיות וציבוריות בחלל הפנים; המיסגור (framing) והמבט (gaze) באמצעותם היא דנה ביחסי כוח ושליטה מתוך נקודת מבט מגדרית כמו הגדרת חדר לאישה אצל לוס ותיכנון דירתה של ג'וזפין בייקר. המוטיב הקולנועי כמו גם, ולהבדיל, החושיות והחושניות, גם הוא משמש כלי פרשני לקריאת האדריכלות של לוס. קולומינה מסבירה את התייחסותו השלילית של לוס לשירטוטים ולתמונות אדריכליות מתוך אמונה שאדריכלות יש לחוות מבחינה חושית, דבר שאינו ניתן לעשות בייצוגה הדו־ממדי, ולכן האדריכלות שלו אינה "אפקטיבית", לפיו, בצילומים. כלומר, היא אינה מצליחה להעביר את איכויותיה דרך התמונה. לכן, הפְּנים של לוס הוא מסגרת לפעולה ולא אובייקט ממוסגר. עם זאת, קולומינה מראה כי לוס הוא זה שתיכנן את התמונות של עבודות הפנים שלו והיה מעורב בייצורן. בכך יצר אובייקט שאינו נאמן לאובייקט המקורי, כמו הציור למשל, אלא הוא בבחינת ייצוג שלו. קולומינה גם מתייחסת לאופן האמביוולנטי בו לוס מתייחס לפנים ולחוץ, כאשר מבחינתו הפנים הוא הוא האדריכלות המשמעותית ולא החוץ.
Colomina, Beatriz. “Interior.” In Privacy and Publicity. Cambridge, Mass.: MIT Press, 1996.