שאלת האחר: הבדל, אפליה ושיח פוסט־קולוניאלי

הומי באבא חוזר במאמר זה לסוגיה שהעסיקה אותו רבות גם בעבר - האַחֵר. הוא בוחן אותה באמצעות השאלה הקולוניאלית ומציע קריאה חדשה של השיח הקולוניאלי לא על ידי זיהוי של דימויים חיוביים או שליליים אלא באמצעות הבנת־עומק של התהליכים בהם מתעצב הסובייקט, תהליכים שנוצרים באמצעות שיח סטראוטיפי. באבא שואב השראה מהתיאוריות של פרנץ פאנון (Fanon) ואדוארד סעיד ומתיאוריות פוסט־סטרוקטורליות ופסיכואנליטיות, בעיקר מז'אק דרידה (Derrida).

באבא נע במאמר דרך צורות שונות של שיח קולוניאלי ותיאורים היסטוריים. הוא מבקש להבנות, דרך שלוש עבודות מכוננות בעיניו, שלוש בעיות אותן הוא מזהה כמכריעות: מאמרו של צ'ארלס טמפל (Temple) מ- 1971: Native Races and Their Rulers על הזרימה המחזורית של ידע וכוח; אוריינטליזם (1978) של אדוארד סעיד על הקיבוע והפטישיזציה של ידע סטריאוטיפי בתור כוח ו-Black Skin White Masks של פרנץ פאנון (Fanon, 1970) על הזרימה המחזורית של כוח וידע בהקשר של תשוקה ותענוג.

במערב, טוען באבא, "האחרוּת" מקובעת כחתירה נגד המערביות ומקומה מנוכס בתור "הטקסט-גבול" שלו, הסף האנטי־מערבי. סטריאוטיפים גזעיים בשיח הקולוניאלי נובעים מתהליך של הבדלה. ההפיכה לסובייקט קולוניאלי נוצרת מהשלכת איכויות שליליות, חשוכות ומאיימות על ה"אחר" (לרוב מגזע אחר, אך גם מגדר). הסטריאוטיפ יוצר שרשרת של סטריאוטיפים שחוזרים על עצמם בתהליך הממסך את החלקים שיש להסתיר בו ואשר מעניק לו את מקומו הקבוע. העור השחור והסטריאוטיפ המיוחס למושא האפליה הוא גלוי לעין ונתפס כטבעי. צבע העור משמש כסימן תרבותי ופוליטי של נחיתות ונתפס כזהות טבעית. באבא טוען כי מטרת השיח הקולוניאלי היא להבנות את הנתינים כאוכלוסיה נחותה ובכך לאשרר את הכיבוש והמישמוע שלה על ידי "ניצול-שליטה". הסימון של אכולוסייה כ"אומת נתינים", כלומר כ"אחרים", מאפשר למערכת הקולוניאלית להנכיח ולנהל את השליטה באוכלוסיה המקומית ובמרחב. הכוח הקולוניאלי, טוען באבא, משתף פעולה בגלוי עם צרכים פוליטיים וכלכליים באמצעות המוסדות האזרחיים והצבאיים כאחד, כמו הכנסיה, בית הספר והמחנה הצבאי. באופן זה המערכת הקולוניאלית נמצאת בכל מקום.

באבא, הומי ק. "שאלת האחר: הבדל, אפליה ושיח פוסט־קולוניאלי." תיאוריה וביקורת, 5 (סתיו 1994): 144- 159.