בכתיבה ציורית ומסורתית דן מוריס בעניין הגובר ובנחשקות של מוצרים המיוצרים בעבודת יד, גם כשאין להם סימנים דקורטיביים או מייחדים. באמצעותם ניתן להבחין במגעו הייחודי של בעל המלאכה אשר ייצר אותם. בהלך־רוח רומנטי הוא מעמיד את תהליכי הייצור הידניים אל מול אלה התעשייתיים.
המאמר הוא ניסיון של הגדרת גבולות בין הייצור ההמוני־התעשייתי לייצור היחידני בעבודת היד. זאת, בהתייחסות לכל מה שאנו מגדירים כ"יפה". כל החשקים, ההרגלים וההעדפות של בני האדם מותנים בקשר ישיר לאקלים הכלכלי עליהם הם מושתתים, כך שלא ניתן להפריד שאלות אסתטיות מסוגיות סוציו־אקונומיות רלוונטיות.
לאוכלוסיה הצרכנית יש, לרוב, מושג קלוש בלבד לגבי תהליכי הייצור של המוצרים שבבעלותם. זו תוצאה ישירה של התיעוש, מכיוון שהחפצים שברשותנו מיוצרים במערכות שמנותקות מחיי היומיום שלנו. השוק הקפיטליסטי מכריח את הצרכנים לצרוך מוצרים גם כאשר האיכות שלהם ירודה ומשך השימוש בהם מתקצר. בנוסף, הם מבטלים כל אפשרות של צריכה אינדיבידואלית ומאלצים את כולם לצרוך בדיוק אותם מוצרים שעונים על צורך גנרי ורחב.
מוריס מציג מספר דוגמאות כדי להסביר מדוע לא ניתן לקנות מוצרים שיתאימו בדיוק לצרכינו, וזאת כי העלות של הייצור בהתאמה אישית תהיה כל כך גבוהה, תתומחר כפריט ייחודי, ארטיזני והצרכן ייאלץ לשלם גם על שעות העבודה של היצרן. כך שככל הנראה יקנה מוצר גנרי מפס הייצור המתאים, בערך, לצרכיו. בתהליך זה אנו מוותרים על נטיות אסתטיות, על איכות ועל העדפות אישיות של נוחות ושימוש, בתמורה לעלות.
באמצעות בחינה של טענות מרקסיסטיות, ותפקידו, כמו גם מוגבלותו, של מעמד הביניים לחולל שינוי ולקבוע תנאים בשטח, המאמר שואל: האם הייצור התעשייתי ימחק לחלוטין את עבודת היד ואת הייצור האנושי, או שמא יביא להיווצרות תנאים חדשים לייצור ידני?
מוריס מוסיף ושואל האם הייצור התעשייתי הינו טוב או רע, ומשיב שבאופן כללי, הוא, אמנם, רע אך באופן דינמי הוא טוב. ייצור המוני על ידי מכונות מכיל רֶשע ומחיקה של צרכים אנושיים, אך משמש ככלי לייצור תנאי מחייה טובים ונוחים יותר. לפיכך,שחרור האנושות מייצור ידני הוא חיוני.
Morris, William. The Revival of Handicraft (1888) (on line publication [2013]).
DOI