המאה ה־20 הוגדרה אין סוף פעמים על ידי התרבות, החברה, העיצוב וההיסטוריונים כ"עידן של ההמונים״. החל מ-1900 צוטטו הייצור המוני, הצריכה ההמונית ותקשורת ההמונים כמגדירים את האפיונים של החברה המערבית. מנקודת מבט של ההיסטוריה של האופנה נטען כי האופי המיוחד של חברת ההמונים, באופן בלתי נמנע ובבעייתיות גדולה, נטמע בביגוד ובגישתו כלפי לבוש וזהות. התקדמות טכנולוגית וחומרית, המשמשת לייצור בגדים, סיפקה ללא ספק פריטים יותר נוחים, זולים ואטרקטיביים לנתח גדול יותר של האוכלוסייה. האמצעים בהם האופנה המשתנה תוקשרה, איפשרו הפצה רחבה יותר של מידע על אודות אופנה והזדמנויות נרחבות יותר להתבוננות מחודשת אך חד־ממדית על אופנה אצל קהל רחב. מגזיני אופנה וסרטים הוליוודיים הביאו דוגמאות אופנתיות לקהל עצום שרק הלך וגדל משנות העשרים של המאה הקודמת ואילך, כאשר צילומי בגדים הפכו זמינים ברשתות האופנה ודרך הזמנות און ליין. באופן פרדוקסלי, ארגון מחדש של המערך העסקי, השיווקי והפרסומי תעדפו באותו הזמן אוכלוסיית מסוימות כמובילות אופנה, בניגוד להנגשה של האופנה לקהלים מגוונים ושונים.
Breward, Christopher. “Early Twentieth Century: Clothing the Masses." In The Culture of Fashion. Manchester: Manchester University Press, 1995, 181-224.