אופנה היא צורה של חיקוי ושל שוויון חברתי אך יחד עם זאת, באופן פרדוקסלי, היא משתנה תדיר. סימל מבדיל בין זמנים ומעמדות חברתיים. האליטה, החברה הגבוהה, יוצרת ומציגה אופנה מסוימת וההמונים מחקים אותה בניסיון לשחזר את הסממנים החיצוניים של המעמד, ונוטש אותה לטובת טרנד אחר. תהליך זה מואץ ככל תחום שמעורה בו הון רב. אופנה אינה קיימת בחברות שבטיות או חברות נטולות מעמדות. האופנה נוגעת בחיצוני ובשטחי, היכן שחוסר היגיון אינו מזיק, והיא מסמלת את החוסר בחירות עצמית. מכאן שהיא מסמלת את האישה ומעמד הביניים, שהחירות החברתית שלהם עולה בהתאמה לאינדיבידואליות הסובייקטיבית שלהם. חלק מהצורות (אלו שאינן ״קלאסיות״) מתאימות באופן מהותי יותר מאחרות לשינויים שבאופנה. האחדות הפנימית של מה שמכונה ״קלאסי״ עושה אותן עמידות לשינויים.
Simmel, George. “Individuality and Social Fashion.” American Journal of Sociology, 62, no. 6 (1957): 541-558.