הספר מיתוס היופי מתאר כיצד במקביל לשיפור מצבן של נשים מבחינה חברתית (השכלה גבוהה, כניסה למעגל המסחר והמקצועות החופשים, השגת שליטה על הרבייה שלהן וזכויות משפטיות) עלתה גם הציפייה כי ייצמדו לסטנדרטים של יופי גופני. וולף טוענת כי "יופי" כערך נורמטיבי הוא תוצר של הבנייה חברתית בלבד וכי מי שקובעת את תוכן ההבנייה היא הפטריארכיה, וזאת על מנת להמשיך ולקיים את שילטונה. בפרק הראשון וולף טוענת כי אחרי שנים של מאבק, שהשיג תוצאות חד־משמעיות לשיפור מצבן של הנשים, ישנה גם עלייה מדאיגה של עיסוק הנשים ב"חיצוני" כערך (הפרעות אכילה, ניתוחים קוסמטיים ועוד). היא שואלת מדוע נשים חזקות, אמידות, משכילות ומשוחררות אינן מרגישות חופשיות כפי שהיו רוצות להרגיש? לטענת וולף, הסיבה היא כי מיתוס היופי והשימוש בו כנשק פוליטי היא תגובת נגד (backlash) אלימה לפמיניזם שהשיג עבור אותן נשים את זכויותיהן וחירותן.
וולף, נעמי. ״מיתוס היופי.״ מיתוס היופי. תרגום: דרור פימנטל וחנה נוה. תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד (מגדרים), 2004: 26-18.