בפרק בנושא הקישוט (Adornment) דן זימל באספקטים סוציולוגיים של תכשיטים, בעיקר בהוויה ובחוויה הבין־אישית, החברתית. לדידו, התכשיט ״פועל״ באמצעות החלפת רגש ההתנשאות על אחרים בתלות בהם ובהחלפת רצונם הטוב של אנשים (במבט המוסט) בקינאתם. לתפיסתו, רגשות אלה כלפי התכשיט דומים לנטיות סותרות ברצונו של אדם לרַצות את סביבתו: מצד אחד, חסד ורצון להעניק שמחה ומצד שני, התקווה שהשמחה והחסד יוחזרו אליו כאות הערכה, ואף קינאה ב״גדולתו עתירת החסדים״. התכשיט מייחד את אישיות העונד ומבליט אותה כיוצאת דופן, לא באמצעות הצהרה כוחנית או כפיה, אלא באמצעות תענוג שחווה הצופה מרצון. אדם מעטר את עצמו לעצמו, אך יכול לעשות כן רק על ידי הערצתם של אחרים. זהו אחד האקטים הסוציולוגיים המוזרים ביותר לדעתו של זימל - מעשה המשרת באופן בלעדי את משמעותו המוגברת של היחיד דרך הנאה חזותית שהוא מציע לאחר. כך, לתפיסתו, התכשיט הוא אגואיסטי ואלטרואיסטי בו־בזמן. בנוסף, התכשיט מעצים את הרושם הנובע ממנו באמצעות הקרינה של חומריו - מתכות ואבנים. קרינת התכשיט ותשומת הלב החושית שהוא מעורר מרחיבים את גבולות האישיות של העונד אותו. לאלה נוסף מחירו היקר ונוצרת סינתזה המעצימה את הבעלות על משהו מיוחד - האופי החופשי של הווייתנו גדל במידה שאנו מוסיפים מותרות. זימל מזכיר גם את הקעקוע - היפוכו המוחלט של תכשיט המתכת והאבנים - שהוא אישי ופרטי יותר. עם זאת, האלגנטיות של תכשיט המתכת והאבן טמונה דווקא בחוסר האינדיבידואליות שלו, וגם בכך שאינו מתיישן (בניגוד לשמלה, למשל), אלא הוא תמיד חדש: ״ניצב בקור רוח מעל עונדו״ ומושך "אל החומר המקורי, הלא־מזויף, בעל הערך המוכר לכולם״. ערכים אלה מחוללים ״קסם סוציולוגי״ - כוחו של העונד גדל על ידי הגדלת ההנאה של סביבתו.
Simmel, Georg. “The Secret and the Secret Society.” The Sociology of Georg Simmel, translated and edited by Kurt H. Wolf. New York: Simon and Schuster, 1950, vol. 10, 338-344.