במאמרו מנתח מזומדר את מעמדם של תכשיטים קונספטואליים מהעשורים האחרונים בהקשר פילוסופי והיסטורי ועומד על ההבדל בינם לבין ז'אנרים אחרים של תכשיטים. מזומדר ממליץ להבהיר ולחדד את גבולות הצורפות באופן מתמיד, על מנת ליצור חיץ בין תחום זה לבין תחומים אחרים, כגון פיסול או צילום במימד זעיר או, אף חשוב יותר לדבריו, בין צורפות לעיצוב מוצר או תכשיטי אופנה. לתפיסתו, התכשיט מוצג כאובייקט המשקף את התהליכים התקשורתיים ברמה הבין־לאומית בעולם שלאחר הגלובליזציה. הוא אינו פריט נפרד אלא חלק מהכלאה (היברידי) עם הלבוש והגוף המתקיימת ברגע מסוים בזמן. התכשיט משמש כמתווך ביצירת ״אורגניזם משופר״ מבחינה חומרית וסמלית ברמות שונות: החומר, קנה המידה, טכנולוגיית הייצור והפונקציה. הנראוּת מוצגת כאחת הצורות היסודיות של האמנות המלווה את הקיום האנושי. בנוסף, הוא רואה בתכשיט סמל לשאיפה להישרדות - יצירת דימוי של אובייקט על־ידי־עצמו באמצעות הסוואה שמטרתה כפולה: הגנה (המתקשרת עם הישרדות ובידול זהויות תרבותיות שונות) ושיפור האינטראקציות החברתיות. לסיכום מציע מזומדר לבחון אופציות לפרויקטים רחבי־היקף בהם צורפים משתפים פעולה עם פילוסופים, מדענים, כלכלנים, פוליטיקאים, מומחי איכות הסביבה ועוד, על מנת לייצר חפצים שלא נועדו רק לענידה, אלא כאלה שבכוחם גם לתרום לגיבוש משמעות בתנאים המורכבים של סדר היום הגלובלי.
Mazumdar, Pravu. “Jewelery and Hybridity on Human Nature and the Future of Jewelry,” Junctures, 17( December 2016): 96-107.