מאמרו של ג'יימס רובינסון מתמקד בשרידי קדושים (Reliquiae) נוצריים בימי הביניים ובתולדות התפתחותם הצורנית והטכנית במספר מרכזים עיקריים, ובעיקר בערים לימוז׳ בצרפת והילדסהיים בגרמניה. במאמר מוצגים עיצובים וטכניקות לצד הסיבות ליצירתם ודרכי עשייתם, ענידתם, שיווקם והפצתם. המאמר מציג עיצובים של תכשיטים וחפצים, חומרים וטכניקות כגון אמייל, שיבוץ אבני־חן, פיליגרן (Filigree), ריפוסה (Repousse), השחרה, הזהבה, שימוש בסגסוגות נחושת וטכניקה מעורבת. ניתן גם להכיר דרכי פרסום ושיווק של חפצים ותכשיטים בימי הביניים ולעמוד על אמונות וחוקים שקבעו את מידת המותר לשימוש בחפץ, אופני ענידה ושימוש של תכשיטים מוגמרים (Ready Made) המשולבים בפריטי דת וכיוצא בזה. מתחילת הנצרות שרידי הקדושים הנוצריים משכו צליינים רבים למקומות הקדושים לדתם.. כל חלק ב״מארז״ של השריד גילם את הקדושה ואת הטוהר של האמונה הנוצרית. לאור זאת, מעניין לראות את שילוב בעלי־מלאכה לא־נוצריים בתחום יצירה זה, כמו מגלפי הקריסטלים המוסלמים במצרים.
Robinson, James. “Sacred craft - Patrons, artists and industry.” Saints and Their Relics in the Middle Ages. London: British Museum Press, 80-107.