אמנויות המסך

קולנוע של שירה

יש הטוענים שקולנוע של שירה הוא טקסט שהשמיע פאזוליני ב-1965 בזמן פסטיבל אוברהאוזן הסמי־מחתרתי החשוב. זוהי למעשה קריאה אנטי־בורגנית לבעיטה במוסכמות הנוגעות לאסתטיקה של הקולנוע הקלאסי אשר אינה משקפת את הפואטיקה האינהרנטית של הקולנוע. בהמשך מציע פאזוליני, תוך שימוש באמצעים משטח הספרות, את הפתרון היחיד לדעתו להמרת "קולנוע הפרוזה" השולט בכיפה ב"קולנוע של שירה". בזמן כתיבת המאמר עמדו לנגד עיניו יצירותיהם של בַּמָּאֵי "הגל החדש" והקולנוע האינטלקטואלי האירופאי של תקופתו. 

 

פאזוליני, פייר. "קולנוע של שירה." בתוך: מבחר מאמרים. תרגום: אלון אלטרס. תל אביב: רסלינג, 2009, 29-19.

 

פייר פאולו פאזוליני (Pasolini)

במאי קולנוע איטלקי, משורר, סופר, צייר לעת מצוא, קומוניסט, קתולי אדוק והומוסקסואל מוצהר שהפליא לשלב את מרכיבי נשמתו המסוכסכת בסדרה של יצירות מופת קולנועיות. סרטיו נעים מניאו־ריאליזם איטלקי מאוחר וקודר (אקטונה [1961], מאמא רומא [1962]) לפארסה פרו־קומוניסטית (ציפורי טרף, ציפורי שיר [1969]) ; ממודרניזם אינטלקטואלי מחושב (תיאורמה, 1968) למיתוסים יווניים ונוצריים (אדיפוס המלך, [1967], מדיאה [1969], הבשורה על פי מתי [1964], לה ריקוטה [1963]) ומהילולות בשרים וחושניות (טרילוגיית החיים, 1971- 1974) לפרוורסיה פאשיסטית (סאלו, 1975). סרטיו הנועזים, מהפכניים נרטיבית וצורנית, מתקיפים את "הקולנוע הבורגני", מבטאים רדיקליות שמאלנית אנטי־קפיטליסטית, ויחד עם זאת ספוגים באמונה דתית.