כל קולנוע, לדעת צ'ולודנקו, הוא קודם כל סוג של אנימציה. פעולת ההנפשה היא האטרקציה המרכזית של הקולנוע. כך ברור כיום לרובנו כצופים. מתוך ראייה זו, יש לתפוס את המכשירים הפרה־קולנועיים, ובפרט את הפרקסינוסקופ של אמיל רנו (Reynau), לא כמטרימים את האנימציה שהקולנוע הוא חלק ממנה אלא כחלק מהאנימציה עצמה. ניתוח פרסומים מאותה תקופה מראה כי מבחינה לשונית לא הבדילו בין הקרנה של תמונה מצולמת או מצוירת, וכי כל הטכנולוגיות או מדיה זכו לשמות המדגישים את פעולת ההנפשה במרכז החוויה.
Cholodenko, Alan. “The Animation of Cinema.” The Semiotic Review of Books, 18, no. 2 (2008): 1-10.