במאמר זה, במקור מ-1976, מבקשת קראוס להגדיר את הווידיאו כיצירה שהמדיום שלה אינו המסך או המצלמה אלא הנרקיסיזם שהוא כמובן מצב פסיכולוגי ולא חומר. דרך ניתוח של מספר עבודות של אמנים כמו ויטו אקונצ'י (Aconcci), ברוס נאומן (Nauman), לינדה בנגליס (Benglis) ואחרים, היא מציגה את ההבדל בין אמנות רפלקסיבית (reflexive art) המצביעה על אמצעי הייצור, תכונות המדיום ואופני הצריכה של האמנות, לבין אמנות המבוססת על התבוננות נרקיסיסטית (reflective art) בבבוּאָתֵנוּ כיוצרים וכצופים. עם אמנות מסוג זה עובדת ומתכתבת, לדעתה של קראוס, אמנות הווידיאו.
קראוס, רוזלינד. "וידאו: האסתטיקה של הנרקיסיזם." תרגום: אילנה טננבאום. בתוך: וידאו־Zero, הפרעות בתקשורת, הדימוי המוקרן הראשון. חיפה: מוזיאון חיפה לאמנות, 2003 (1976), 61- 68.