אמנויות המסך

יצירת האמנות בעידן השעתוק הטכני

במאמר יצירת האמנות בעידן השעתוק הטכני, במקור מ-1935, מבקש ולטר בנימין להבין כיצד יכולה האמנות לספק לא רק חוויה אסתטית אלא גם חוויה חברתית-פוליטית שתעורר תודעה חדשה אל מול התפשטות הפאשיזם. נקודת המוצא המרקסיסטית של המאמר היא ששינוי באמצעי הייצור של דימויים, כגון המצאת הצילום, משנה בהכרח את תפיסת האמנות כחלק ממבנה־העל החברתי. המצלמה והקולנוע, דרך המבנה הטכני שלהם, משנים את מערך הייצור והקליטה של יצירת האמנות ומייצרים אמנות מסוג חדש - "אמנות נטולת הילה" שבה טמונות אמנם סכנות, אך גם פוטנציאל שעשוי לעורר בצופים תודעה מהפכנית חדשה. הסכנה שמולה אנו ניצבים נוכח אובדן ההילה היא שהאמנות עלולה להפוך למגויסת, לעשות "אסתטיזציה של הפוליטי", לפאר את יפי המלחמה, ליצור לה מונומנטים ולהגיע למצב בו האנושות "מסוגלת לחוות את השמדתה היא כהנאה אסתטית מהמעלה הראשונה". אסתטיזציה שכזו נועדה להרדים את התודעה ולגרום להמון לשתף פעולה עם אלו שמדכאים אותו. הפתרון שבנימין מציע הוא "פוליטיזציה של האסתטי". כלומר, שימוש באמנות כדי לעורר את החושים של הצופים. המאמר הקדים את זמנו והפך, שנים לאחר כתיבתו, לקאנוני. יחד עם זאת, הוא משקף את תקופתו הוא, שכן נכתב בידי יהודי גולֶה, בעקבות ניצחון המפלגה הנאצית בגרמניה והתפשטות הפאשיזם באירופה.

 

בנימין, ולטר. "יצירת האמנות בעידן השעתוק הטכני." בתוך: מבחר כתבים, כרך ב': הרהורים. תרגום: דוד זינגר. תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2008, 155- 176. 

 

ולטר בנימין (Benjamin)

פילוסוף, מבקר תרבות ומסאי יהודי גרמני. עסק גם בתרגום וברדיו. רעיונותיו שילבו בין זרמים רבים, ביניהם אידיאליזם גרמני, מרקסיזם, מיסטיקה יהודית ועוד. עמד בקשר עם הוגים מאסכולת פרנקפורט, עם המחזאי, ברטולט ברכט ועם חוקר היהדות, גרשם שלום. לרעיונותיו השפעה רבה בתחומים נרחבים במחקר התרבות וההיסטוריה. לאחר עליית הנאצים לשלטון עזב את גרמניה לטובת צרפת, ממנה קיווה להגר לארצות הברית. עם זאת, עיכוב בגבול ספרד-צרפת סיכל את תוכניותיו והוביל להתאבדותו. פליטים אחרים ששהו עימו הבריחו את ספרו, פרויקט הפסאז׳ים, פרויקט טקסטואלי עצום על מרחב עירוני בפריז של המאה ה־19. הפרויקט לא הושלם מעולם ופורסם בצורתו הבלתי גמורה.