טקסט זה מבוסס על הרצאה של לאקאן מ־1949 בה הוא מציג את האופן בו "שלב המראה" - מושג אותו טבע שנים קודם לכן - משפיע על האני. בשלב זה, המתרחש בין גיל שש לשמונה־עשר חודשים, העולל מזהה את דמותו שלו במראה, אך העצמי שלו אינו זהה לזה השלם המשתקף במראה (האחר), והוא חווֶה ניכור זהותי שישתקף בהתפתחותו המנטלית כולה. כתגובה נכנס לפעולה תהליך של הזדהות, של יצירת האגו, במובן שהסובייקט מקבל על עצמו דימוי שלם ומלא, וחש עליצות ושליטה מדומָה. את היותו של הגוף מקוטע, לא־שלם, מאתר לאקאן בחלומות וביצירות אמנות שונות. לאקאן ממקם את שלב המראה במסגרת רחבה יותר, ב"פונקציית האימגו", במסגרתה נוצר קשר בין האורגניזם לבין המציאות שלו. אף כי הפסיכואנליזה יכולה לעשות שימוש באופן זה של ראיית הדברים, ולחקור את רגע המפגש בין טבע לתרבות, היא אינה יכולה לקחת את הפציינט אל ההבנה המוחלטת אלא רק להורות לו את הדרך.
לאקאן, ז'אק. "שלב המראה כמעצב הפונקציה של האני." בתוך: כתבים, כרך א'. תרגום: נועם ברוך. תל אביב: רסלינג, 2015, 87-94.