במאמר זה מ־1975 עושה מאלווי שימוש פוליטי בכלים פסיכואנליטיים, השאובים מלאקאן ומפרויד, לבחינת קולנוע הוליוודי. באופן ספציפי, היא בוחנת כיצד נקודת המבט הקולנועית מעוצבת על ידי הלא־מודע הפטריארכלי־החברתי, ומשתמשת דווקא בכלי פטריארכלי ליצירת שבר בפטריארכיה. מאלווי טוענת כי מקור הִקסמותו של הצופה מן הקולנוע מצוי בדפוסים פרטיים וחברתיים קיימים. היא מדגימה זאת תוך דיון בעונג הארוטי שמייצר הקולנוע ההוליוודי באמצעות הפיכת דמות האישה המסורסת לפֶטיש ולמושא המבט הגברי. אחד האופנים בהם מייצר קולנוע זה עונג הוא סקופופוליה - עונג מציצני המפיק גירוי מהתבוננות באחֵר כאובייקט של תשוקה. הוא עושה זאת על ידי התמקדות נרקיסיסטית בקנה מידה ובנקודת מבט אנושיים, אפקט אותו מקשרת מאלווי ל"שלב המראָה" של לאקאן, שבו ישנה התבוננות בעצמי, הזדהות ותחילה של מודעות עצמית. באמצעות דמותה של האישה, כייצוג וכדימוי, הקולנוע ממקד את ההסתכלות שלנו ומייצר עולם ההולם את הסתירה בין שני המבטים הללו, אותם מאלווי מקבילה למושגי הליבידו והאגו אצל פרויד. נשים מלוהקות בתפקיד סביל, של אלו ש״אמורות־שיסתכלו־עליהן״, ואילו הגברים הם פעילים, וזוהי פורמלציה שמשתקפת הן בייצוג החזותי והן בנרטיב הקולנועי. לסיכום קוראת מאלווי למוטט את הקודים הקולנועיים הקיימים ואת שעבוד נקודות ההסתכלות הקולנועיות לאגו הגברי, להרוס את העונג.
מאלווי, לורה. "עונג חזותי וקולנוע נרטיבי." תרגום: רועי רוזן. בתוך: ללמוד פמיניזם: מקראה. עריכה: דלית באום ואחרות. תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2006, 118-173.