תרבות חזותית וחומרית

האוואנגרד כתוכנה
לב מאנוביץ׳ (Manovich)

במאמר זה, מ־1999 במקור, דן מאנוביץ׳ בניו־מדיה ובמהפכה הטמונה בה, תוך השוואתה עם מהפכת האוונגרד באמנות החזותית ובקולנוע של שנות העֶשרה והעשרים של המאה ה־20, בעיקר ברוסיה ובגרמניה. גם האוונגרד המקורי עשה שימוש בטכנולוגיות החדשות של זמנו, שכוננו את תקשורת ההמונית והתקשורת החזותית. אמנם בשנות התשעים של המאה חל מעבר לתקשורת באמצעות מחשבים, אבל טכניקות של הפצה ושימוש בשפה משותפת נותרו דומות בבסיסן. הממשק והפונקציות של תוכנת המחשב מגשימים אותן טכניקות אוונגרד, למשל אטומיזם חזותי (בניית מסר חזותי ממרכיבים פשוטים ומוכרים); מונטאז׳ (עריכת מציאויות שונות זו לצד זו, כמו בחלונות במחשב); טיפוגרפיה (ארגון היררכי וגרפי של אינפורמציה); הזרה ומודרניזציה (הבאות לידי ביטוי בגרפיקה ממוחשבת תלת־ממדית ואינטראקטיבית). הפוסט־מודרניזם, טוען מאנוביץ׳, מפתח את האוונגרד והטכניקות שלו וגורם להם להיראות טבעיים. אמנם הניו־מדיה מציעה חידושים מהפכניים, אך לא בתחום הצורות, אלא בתחום הגישה למידע ולהפעלתו ובתחום השימוש המחודש במדיה שכבר קיימת. החל משנות השישים של המאה ה־20 אנו עדים לאמנות לה קורא מאנוביץ׳ "מטה־מדיה" ("מטא־מדיה"), העסוקה בשאלה כיצד להתמודד עם נפח המידע שכבר נצבר. המחשב הוא הכלי המרכזי שלה.

 

מאנוביץ', לב. "האוואנגרד כתוכנה." תרגום: בשמת אלון. בתוך: תרבות דיגיטלית: וירטואליות, חברה ומידע. עריכה: יעל אילת ון־אסן. תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2002, 173-198.

 

לב מאנוביץ׳ (Manovich)

פרופסור למדעי המחשב ב־City University of New York (CUNY) וראש המעבדה לניתוח תרבות (Cultural Analytics Lab) – מיזם חלוצי שעוסק בניתוח תרבות חזותית באמצעות שימוש במתודולוגיות של מיחשוב וויזואליזציה של מסדי־נתונים חזותיים תרבותיים גדולים. המעבדה יוצרת פרויקטים ללקוחות כמו המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, Google ועוד. כיום מאנוביץ' נמנה עם התיאורטיקנים המובילים בתחום התרבות הדיגיטלית ועם חלוצי השימוש במדעי המידע לניתוח התרבות העכשווית. הוא מרצה על תרבות דיגיטלית ומציג פרויקטים של אמנות דיגיטלית ברחבי העולם. ב־2013 הוא נכלל ברשימת עשרים וחמישה האנשים המשפיעים על עתיד העיצוב, וב־2014 נכלל ברשימת חמישים האנשים המעניינים ביותר שבונים את העתיד. מאנוביץ' פרסם שלושה־עשר ספרים, ובהם: AI Aesthetics (2010), Theories of Software Culture (2017), Instagram and Contemporary Image (2016), Software Takes Command (2013), Soft Cinema: Navigating the Database (2005), ספרו The Language of New Media (2002) תואר כספר החשוב והרחב ביותר על ההיסטוריה של המדיה מאז מחקריו של מרשל מקלוהן (McLuhan).