במאמר זה מבקשת רוגוף לתחום את שדה המחקר של התרבות החזותית שעוסק ביותר מאשר ניתוח משמעותם החברתית של דימויים. למעשה, שדה זה מסב תשומת לב לעולם אינטרטקסטואלי של דימויים, צלילים ומרחבים. בהמשך למושג ה"דיפראנס" (הבדל) של דרידה, הקורא תיגר על תפיסה בינארית וניגודית של משמעות, רוגוף מנסחת מרחב משחקי וגמיש יותר, בו משמעותם של מסמנים מצויה בהִשתנות מתמדת. היא מבקשת לשאול שאלות חדשות ואלטרנטיביות על אופן הסירקולציה של דימויים ומשמעותם, על אודות השיח הפוליטי ואופני הקידוד שלהם, על הקשרים שאנו מקיימים עימם ועל הבעיות שהם מעלים ברגע הנוכחי. בהמשך לספיבק, היא טוענת כי השדה נוצר על ידי השאלות שאנו שואלים. עבורה, מחקר התרבות החזותית שונה מתולדות האמנות או מביקורת האמנות, משום שהוא אינו ״מדבר על״ אלא שואף ״לדבר אל״, ובכך לוקח חלק בייצור התרבות. השדה מורכב מדימויים בעלי היסטוריות, מנגנוני צפייה תלויי תרבות ויחס סובייקטיבי של הזדהות, תשוקה או דחייה. רוגוף מתמקדת באופני הקבלה של דימויים, ובהשראת מאלווי מבקשת להתבונן ב״עין סקרנית״. היא מבקשת להבין כיצד מוגדר שדה הראייה וכיצד נוצר גוף־ידע אודותיו; אלו פוליטיקות ואידיאולוגיות הוא משרת; מהם המנגנונים המכתיבים את אופן הצפייה וההתבוננות וכיצד שדה הראייה מייצר אשליה של שקיפות. בתוך כך, מדגישה רוגוף את חשיבותה של ספציפיות היסטורית, בעיקר של העמדה שממנה מתבצע המחקר. כמקרה בוחן, דנה רוגוף בקצרה במחקר שלה, כילידת ישראל שחיה בגרמניה ובארה״ב, העוסק בטראומה של מלחמת העולם השנייה ובתנודת שדה חזותי זה בין זיכרון והנצחה, פרטי וציבורי.
Rogoff, Irit. "Studying Visual Culture." In The Visual Culture Reader, 1st edition, edited by Nicholas Mirzoeff. London: Routledge, 1998, 14-26.