בספר זה, מ־1967 במקור, מכונן דבור את מושג הספקטקל, מחזה הראווה, כרגע היסטורי וכמאפיין חברתי כולל של עידן הקפיטליזם המאוחר ותנאי הייצור המודרניים תחתם אנו חיים. הראווה אינה רק אוסף של דימויים, אלא כלל מערכות היחסים החברתיים הנוצרים בתיווכם של הדימויים. צורותיה של הראווה רבות - חדשות, תעמולה, פרסום, בידור - והיא מהווה גורם ייצור בפני עצמה. היא אינה, באופן פשוט, מנוגדת למציאות או לממשיות, אלא מזינה אותן ומקיימת אותן. אם תחת שליטתה של הכלכלה משמעות ההֶיות שלנו הייתה טמונה בבעלוּת על רכוש, הרי כעת הבעלות שואבת את היוקרה שלה מה״היראות״. העולם הממשי הופך לדימויים והדימויים, בתורם, הופכים לישויות ממשיות, לחלק מעולם הסחורות. הראווה מסווה את עצמה כניטרלית בעוד, שלמעשה, היא מהווה מכשיר שלטוני הכרוך בשלטון מעמדי ובחלוקת עבודה חברתית. ראשיתה טמונה בפעולת ההפרדה - בין העובד ותוצרתו, בין מעמדות, בין יצרנים - באופן שמייצר פרולטריזציה. כתוצאה ממצב זה, רק השלטון מסוגל לבצע אחדות, ומן העובדים נמנעת החוויה החברתית הכרוכה בעבודה. כתוצאה מכך נוצרים בידוד וניכור המועצמים בידי הטכנולוגיה ומעצימים אותה. הקפיטל והפטישיזם של הסחורה מגיעים לשיאם בראווה; הכמותי זוכה לקדימות על פני האיכותי והסחורה שולטת בחיים החברתיים. הקפיטל אינו רק המרכז החברתי המארגן את אופן הייצור אלא מתפשט אל החברה כולה ומשתקף בה.
דבור, גי. חברת הראווה. תרגום: דפנה רז. תל אביב: בבל, פרקים 1-2.