סמיוטיקה ועולם הכישוף: היפוך והיברידיות באמנות הרנסנס האיטלקי

בשנות העשרים של המאה ה-16, בתקופה שבה ציד המכשפות החל לצבור תאוצה, מרקאנטוניו ריימונדי או אגוסטינו ונציאנו יצרו את Lo stregozzo, תחריט חסר תקדים של תהלוכה לשבת המכשפות אשר אינו תואם אף נרטיב מוכר. חוקרים ניסו לאתר את מקורותיו האיקונוגראפיים ולפענח את משמעויותיו, אך הגישות המתודולוגיות שנקטו גרמו דווקא לצמצום המרחב הפרשני של הדימוי, לעיתים לכדי אילוסטרציה של טקסט קלאסי. המאמר מציע גישה אחרת: באמצעות הבנה של סטרגוצו כייצוג סמיוטי וניתוח סטרוקטוראלי שלו יתגלו בו סימנים חזותיים של אמונות וסטריאוטיפים באשר לעולם הכישוף, ביטויים מטפוריים המתייחסים לדמיון, היפוך, היברידיות, יצירה והרס, וכן נקודות השקה בין המכשפה, האמן ואלוהים.