כל מורה הוא אמן: פדגוגיה רדיקלית אצל יוזף בויס

מאמר זה מבקש להציב את היחס בין מעשה האמנות למעשה ההוראה כנקודת מוצא פרשנית בתולדות האמנות ובביקורת התרבות. דרך בחינת יצירותיו הפדגוגיות של יוזף בויס—כמו מופעי ההוראה שלו או מיצבי לוחות-הכיתה—תועלה האפשרות לפרשנות פדגוגית של האמנות, כלומר, ניתוח יצירת האמנות דרך האספקטים הפדגוגיים שלה, כגון ההוראה כנושא ביצירה, הזיקה בין מעמד האמן למעמד המורה, הטשטוש בין קהל לבין כיתה. המאמר יתבסס על הרחבה סמיולוגית של מושג ההוראה לכדי רשת של משמעויות שהמתחים והקשרים ביניהן מתבהרים במיוחד לאור תכונותיו המשחררות של המדיום האמנותי של המיצג (פרפורמנס).