התרבות החזותית של הגאולוגיה:

סדרת הטלוויזיה "ללכת עם דינוזאורים" (Walking with Dinosaurs, 1999), משמשת מקרה בוחן לניתוח סדרת דימויים חזותיים מדעיים. לצד סקירה של אופני הניתוח שהוצעו בכתבי עת שונים, בעיקר בתחומי לימודי המדיה והדיגיטציה, מאמר זה מציע לבחון את הסדרה מנקודת מבטה של התרבות החזותית של המדעים. גישה זו מצריכה הן היכרות עם הדיסציפלינה המדעית הן עם ההיסטוריה שלה, ולכן אופן הניתוח מתמקד במושגים מרכזיים מתחום הדעת. מקומו של המושג “זמן עמוק” במדע הגאולוגיה, נסקר במפורט מראשיתו אגב הדגשת מקומם של דימויים חזותיים של הזמן העמוק בספרות המדעית ובפרסומי המדע הפופולרי. סדרת הטלוויזיה ללכת עם דינוזאורים מוצגת כהמשכה של מסורת ארוכת שנים של תצוגות חזותיות בד בבד עם שימור מאפיינים דוגמת ה"מבט הארבע–עיני", כאשר מדענים ויוצרי הדימוי — ציירים, פסלים ואנימטורים — חוברים יחד ליצירת דימויים מדעיים, גם אם ספקולטיביים.