מאלביץ׳ יוצא בקריאה נגד אמנות אקדמית צרת אופקים המבקשת לקיים ערך של כֵּנוּת ולא של אמת. את האמן המבקש לייצר מחדש את דמותו שלו, ולחקות בדיוק צורות מן הטבע, הוא מכנה ״פרא״. תודעתו קולטת את הצורות המורכבות של הטבע אך לא את הצורות החדשות האפשריות של האמנות. על כן, עבודתו של אמן מעין זה אינה יצירתית ואינה נחשבת לאמנות אלא אך ורק להעתקה. בעולם העתיק ובתקופת הרנסאנס אמנים הצליחו לתאר את מצבו החיצוני והפנימי של האדם, אך ההיתלות בעידנים אלה אינה מאפשרת לראות את היופי החדש של העידן המודרני. מאלביץ׳ טוען כי התנועה אל עבר גילויים וצורות חדשות היא הכרחית. על האמן ליצור כך שלא יהיה לו דבר במשותף עם הטבע: יצירתיות תתרחש רק כאשר אמנים יוכלו לראות בטבע לא צורות ואובייקטים אמיתיים, אלא חומר ממנו ניתן ליצור צורות חדשות. מהות הציור היא צבע וטקסטורה. מאלביץ׳ מהלל את הפוטוריזם כתנועה שאִפשרה להתרחק מהאקדמיה, לנוע במהירות אל החדש ולהלל את הטכנולוגיה והמכונה, אבל הסופרמטיזם (הריאליזם החדש בציור) מתקדם אף יותר: הוא אינו מבקש רק לתאר צורות חדשות, אלא לפעול דרך אינטואיציה שאינה מעוגנת בהיגיון תועלתני. הציור הפוטוריסטי, לדידו של מאלביץ׳, לא הצליח להרוס את עולם האובייקטים ונושא הציור תמיד האפיל על הצבעים שבו. לדעתו, על הציירים לנטוש מגמה זו ולשאוף להשגת יופי חדש. הקוביזם, למשל, הורס את האובייקטים על משמעותם, מטרתם ומהותם. זהו צעד ראשון בכיוון אותו מתווה מאלביץ׳, השם דגש על צבע, צורה ומשטח ומבקש להתנער מן העבר וקידושו.
Malevich, Kazmir. From Cubism and Futurism to Suprematism: The New Painterly Realism. Moscow: 1915.