המאמר "בתוך, ליד, מחשבות לאחר מעשה: על צילום תיעודי" נכתב מתוך תחושה של תסכול וכישלון של פרקטיקת הצילום התיעודי. פרקטיקה צילומית זו, כפי שרוסלר מסבירה במאמר, היא תופעה היסטורית שהתפתחה בסוף המאה ה־19 ותחילת המאה ה־20. תכליתה - ייצוג חזותי לחסרי הכוח בחברה. היא התהוותה מתוך המיתוס של העיתונות האובייקטיבית, המבקשת לחשוף עוולות חברתיים ולייצר מודעות, אהדה ואמפטיה לנזקקים והתגבשה מתוך תפיסת עולם ליברלית ואידיאולוגיה פרוגרסיבית שחתרו לשינוי ולצדק חברתי רדיקלי. ראשוני המתעדים קיוו שתפיסות אלה יאפשרו, באמצעות דימויים, את העלאתן של שאלות חברתיות ופוליטיות נוקבות שיובילו, בסופו של דבר, לתיקון. אולם, לאחר מאה רוויה בעוולות, מאבקים ואסונות שתועדו בעדשת המצלמה, לא ניתן להתעלם מהעובדה שפרקטיקה זו לא עמדה בציפיות. את דעיכתו של הצילום הדוקומנטרי מזהה רוסלר דווקא בשיא הפופולאריות שלו, בתקופת ה"ניו דיל" של שנות השלושים של המאה ה־20, ובמיוחד לאחר מלחמת העולם השנייה. רוסלר ביקורתית במיוחד כלפי הרגע הנוכחי של כתיבת המאמר (שנות השמונים) בו מתפוררת מדינת הרווחה, התפיסה הליברלית מוחלפת ברעיונות ניאו־ליברליים ואיתם מתפוגגת גם ההבטחה לשינוי חברתי וליכולת להשפיע באמצעות צילום תיעודי.
במאמר זה מעלה רוסלר מספר טיעונים המסבירים מדוע וכיצד נכשלה הפרקטיקה התיעודית. היא מנתחת אותם תוך התייחסות לדוגמאות קאנוניות מההיסטוריה של הצילום התיעודי. בולטות במיוחד הן הביקורות שלה על האם הנודדת, התצלום האייקוני של דורותיה לאנג משנת 1936 ועל הפרויקט התיעודי של יוג'ין סמית' ב־מינאמטה שביפן (1970). באמצעותן מזהה רוסלר את הפרדיגמה הרווחת לטיפול בדימוי התיעודי, אותה היא מחלקת לשני "רגעים": האחד, מיידי ותועלתני שבו הצילום נתפס כעדות או כטיעון של תמיכה או התנגדות לאידיאולוגיה פוליטית; ברגע השני הדגש הוא על המרכיבים האסתטיים, או הגילום הצורני של הצילום שמעורר עונג והערצה אצל הצופה. ככזה הוא מנותק מהקשר היסטורי־פוליטי ספציפי, אולם עדיין נטוע בתוך תפיסה אידיאולוגית. את המאמר מסיימת רוסלר בתיאור עבודתה הבאוארי בשתי מערכות תיאוריות בלתי מספקות, אותה היא מסמנת כאקט ביקורתי המעלה באמצעים אמנותיים את המודעות למגבלות הפרקטיקה התיעודית כפי שנדונו במאמר.
רוסלר, מרתה. "בתוך, ליד, מחשבות לאחר מעשה: על צילום תיעודי." בתוך: בתוך ומחוץ לתמונה: על צילום, אמנות ועולם האמנות. תרגום: אסתר דותן. תל אביב: פיתום, 2006) הוצאה ראשונה 1981). 95 - 147.