בספר האמנה האזרחית של הצילום אריאלה אזולאי מעמידה תיאוריה פוליטית הרואה את האזרחוּת כמסגרת של שותפות וסולידריות בין נשלטים, אשר אינה מכוננת ואינה מותנית בידי הריבון. התיאוריה של הצילום שמציעה אזולאי מבוססת על אונטולוגיה פוליטית חדשה של הצילום בה המצלמה, הצלמ/ת, המושא המצולם והצופה, לוקחים חלק ב"אוּמת הצילום" גם בלי להתכוון לכך. לאף אחד מהם אין חזקה על משמעות הצילום. האמנה האזרחית של הצילום מניחה, בעיקרון, שהלוקחים חלק בצילום מחזיקים בכוח פרשני המערער על הכוח הריבוני המתווה את היחסים בין הנשלטים, ובמיוחד בין האזרחים והלא־אזרחים. כך, על־פי אזולאי, ניתן להתנגד לביטויי אלימות של האזרחות במדינת הלאום. האמנה מבקשת לחשוב מחדש, דרך הצילום, על היחסים בין הנשלטים במרחב הפוליטי, ולעצב מחדש את גבולות האזרחות מחוץ למדינת הלאום ולכלכלת השוק המאיימים עליהם. אזולאי מדגימה יחסים אלו דרך צילום במקומות המצויים על סף אסון, ובמיוחד בשטחים הכבושים.
אזולאי, אריאלה. האמנה האזרחית של הצילום. תל אביב: רסלינג, 2007’ 95-113.