מאמרו של פגלן, נכתב כמבוא לספרו, The Last Pictures. לאחר שהבין שלוויינים יהפכו לשרידים האנושיים האחרונים שתותיר האנושות אחריה, פיתח פגלן דיסק־מיקרו ועליו מאה תצלומים, שתוכננו כך שישרדו במשך מיליארדי שנים, ומיקם אותם על לוויין תקשורת ששוגר לחלל באותה שנה. בימי חייו הקצרים ישגר הלוויין מיליארדי דימוים במהירות האור, ואז יידום וישקע בזמן העמוק של היקום, יחד עם מאה התמונות הצנועות שעליו. בטקסט הנִלווה תוהה פגלן מה המשמעות של שיגור תמונות לזמן העמוק של היקום? האם ניתן כלל לדבר על משמעות בסיטואציה כזו? איזה מסר יעבירו התמונות על האנושות שיצרה אותן, ולמי?
Paglen, Trevor. "Introduction: Geographies of Time.” In The Last Pictures. Oakland, CA: University of California Press, 2012, 1-22.