מאמר זה שואף להגדיר ולסקור את היתרונות ואופני הפעולה של סרט האנימציה התיעודי (או לחלופין, הסרט התיעודי המונפש). על פי רוב, הגדרה זו נחוצה משום שחלק משמעותי מהדיון סביב עצם ההגדרה של הקולנוע התיעודי כולל את החוויה הייחודית של הצילום התיעודי, האינדקסיקלי, המראה את הנושא עצמו. עם זאת, רו מדגישה שגם הקולנוע התיעודי הלא־מונפש עבר לטכניקות מגוונות ולמערכת יחסים רפלקסיבית ומורכבת יותר. היא מציעה לא לנסות לכפות על הסרט התיעודי המונפש את ההגדרות של הקולנוע התיעודי, אלא לתפוס אותו כבעל אונטולוגיה ייחודית. היא מנתחת שלוש אפשרויות ייצוג באנימציה התיעודית: אנימציה מימטית, המנסה לחקות או לשחזר את המציאות; אנימציה שאיננה מימטית, הבוחרת אופני ייצוג יצירתיים החורגים מהמציאות ואנימציה המנסה לדַמות תפיסות ומצבי תודעה סובייקטיביים.
Roe, Honess, Annabelle. “Absence, Excess and Epistemological Expansion: Towards a Framework for the Study of Animated Documentary.” Animation, 6, no.3 (2011): 215-231.