אמנות

המקראה שלפניכם מכנסת חמישה־עשר טקסטים העוסקים באמנות פלסטית וחזותית שנכתבו במהלך המאה ה־20 ובתחילתה של המאה ה־21. הקו המנחה של המקראה הוא היסטורי: היא עוקבת אחר התפתחותה של מחשבת האמנות לאור התמורות שחלו בעשייה האמנותית. הטקסטים מחולקים לשלוש חטיבות - מודרניזם, אחרי המודרניזם ואמנות עכשווית -  שמציגות זרמים, תנועות, מהלכים, תביעות וקושיות, שבהתקבצותם יחד מציגים את דמותה רבת־הפנים של האמנות במאה ועשרים השנים האחרונות.

המקראה פורשת אופנים שונים של כתיבה על אודות האמנות: יש בה טקסטים שנכתבו על ידי אמנים (וסילי קנדינסקי, היטו שטיירל); מניפסט של תנועה אמנותית (המניפסטים הסוריאליסטיים); כתיבה מחקרית וביקורתית שמנסחת בזמן־ אמת התפתחויות אמנותיות ודנה בהן (קלמנט גרינברג על אוונגרד וקיטש, מייקל פריד על המינימליזם, קלייר בישופ על אסתטיקת יחסים); טקסטים הדנים בשדה האמנות בכללותו (לינדה נוכלין, טים גריפין, שרה חינסקי) ועל סוגיות שבלב הדיון על אודות האמנות (ג׳ון ברגר על המבט, רוזלינד קראוס על מקוריות). טקסטים אחדים מוקדשים לזרמים אמנותיים שונים ואחרים מציגים גישות מרכזיות לחקר האמנות (פמיניזם, פוסט־קולוניאליזם). רובם של הטקסטים עוסקים באמנות אירופאית ואמריקאית אך ישנם גם מאמרים שפונים לאמנות ישראלית, פלסטינית, יפנית ואפריקנית.

אינספור טקסטים מעניינים נכתבו על אודות האמנות. אולם, על מנת שיהיה למקראה היגיון מוליך ופשר מצטבר, היה צורך לצמצם את המרחב שממנו נבחרו הטקסטים. הצמצום נעשה בשני צירים: הציר ההיסטורי והציר התמטי. מבחינה היסטורית, המקראה פותחת במודרניזם ועוסקת בו ובמה שבא בעקבותיו. אין בה מאמרים שעוסקים באמנות שלפני המאה ה־20. מבחינה תמטית, עיקרם של הטקסטים שבמקראה עוסק באמנות הפלסטית והחזותית. אין בה מאמרים שעוסקים באסתטיקה, בתיאוריה של האמנות או בתיאוריה של התרבות. אסופה של מאמרים מן הסוג האחרון קיימת במקראה של המחלקה לתרבות חזותית וחומרית שאותה יש לקרוא במקביל. יחד, מציגות שתי המקראות נושאים ממחשבת האמנות של המאה האחרונה.