צילום

המקראה היא אסופת מאמרים מרכזיים אודות הצילום, אופני ייצורו, השפעתו וקהליו. המאמרים, מתחום הביקורת והתיאוריה, מייצגים את העניין הרב לו זכה וזוכה הצילום בעולם האמנות ומחוצה לו. המאמרים משקפים ביטוי לרבדים חברתיים, פוליטיים, תרבותיים ואסתטיים של הצילום ולתרומת הטכנולוגיה לרבדים אלו, במיוחד בעידן הדיגיטלי הרִשתי.

המבט ההיסטורי של הצילום מיוצג על ידי מאמריהם של ולטר בנימין (יצירת האמנות בעידן השעתוק הטכני), רולאן בארת' (מחשבות על הצילום) וג'ון טאג (ריאליזם מלנכולי). על היותו של הצילום כלי לשינוי חברתי ופוליטי דנות התיאורטיקנית והאמנית, מרתה רוסלר, במאמרה בתוך, ליד, מחשבות לאחר מעשה: על צילום תיעודי, והחוקרת והאוצרת, אריאלה אזולאי, בפרק מסִפרה האמנה האזרחית של הצילום. הרטוריקה של הצילום, המורכבת מהממד הדנוטטיבי והקונוטטיבי, מוסברת במאמרו של רולאן בארת', הרטוריקה של הדימוי, ותרומת הצילום לעולם האמנות ותפיסתו כ"בן חורג" נדונה במאמריהם של ג'ף וול, סימנים של אדישות ורוזלינד קראוס, ההמצאה מחדש של המדיום.

לעיתים רבות לצילום תפקיד מרכזי בארכיון. התיעוד הוויזואלי יכול לסייע בהבהרת והסדרת אירועים חברתיים-פוליטיים. אולם, כיוון שניתן לסווג את הצילום באופנים שונים, הוא עלול, בפוטנציה, גם לשבש את התיעוד. על כך במאמר של אלן סקולה, גוף הארכיון.

דיון על העידן העכשווי־הדיגיטלי־הרִשתי של הצילום, על ההשלכות החברתיות, הפוליטיות והתרבותיות של שינוי אופן ייצורו, הפצתו וצריכתו עולה בארבעה מאמרים: היטו שטיירל, מתוך חלכאי המסך, דניאל רובינשטיין, הדימוי הדיגיטלי, מאיר ויגודר, המוות הדיגיטלי של מועמר קדאפי וסופו של הצילום ופול פרוש, המחווה של הדימוי: הסלפי, התיאוריה הצילומית והקינסתזיה החברתית.

מאמרו של ריצ'רד פרימן, צילום ואתנוגרפיה, מתמקד בתחום המחקר האתנוגרפי של הצילום.