תרבות חזותית וחומרית

המקראה בתרבות חזותית מציגה שורה של מאמרים קאנוניים בתיאוריה הביקורתית שמתוכה צמח והתגבש תחום העיון והמחקר הרב־תחומי המכונה "תרבות חזותית".

איך כדאי לקרוא את מבחר הטקסטים הזה? אפשר לקרוא אותו בשיטתיות, על פי הרצף ההיסטורי של הנושאים המרכזיים שמופיעים בו. מקריאה כזאת תצטייר, מן הסתם, תמונה של מבנה אינטלקטואלי שמוקם בהדרגה, קומה אחרי קומה: החל בכתביהם של מרקס ושל פרויד מסוף המאה ה־19 ומתחילת המאה ה־20, שמתווים זה את עקרונות הכלכלה המדינית וזה את עקרונות הכלכלה הנפשית; המשך, בין היתר, במתודה הסמיוטית-פרשנית של בארת ובגניאלוגיה ההיסטורית-פוליטית של פוקו מאמצע המאה ה־20; המשך עוד בהתפרצות הביקורתית של סוף המאה ה־20, ובראשה ההגות הפמיניסטית והתיאוריה הפוסט־קולוניאליסטית, שבהן המוכפפוֹת והמוכפפים משכבר הימים מתחילים לדבר – ולהישמע – בשפת האדון ומערערים מבפנים את יסודות החשיבה המערבית הגברית; וכלה בתיאוריה המתעתעת ואולי אפילו הפוסט־ביקורתית של העידן הפוסט־מודרני והדיגיטלי בשלהי המאה ה־20 ובראשית המאה ה־21.

אפשר לעיין בטקסטים האלה בדרך נוספת – אסוציאטיבית או ריזומטית. אפשר לחלץ מהם רשת גדולה של מושגים שמתהווים ומצטלבים ומתנגשים ומשפיעים זה על זה, קדימה ואחורה ולצדדים: אידיאולוגיה, סובייקטיביות, פרפורמטיביות, שלב המראה, הטרוטופיה, פטישיזם, הביטוס, אוריינטליזם, גלובליזציה, אובייקטיפיקציה, מיניות, הלא־מודע, המבט הגברי, ראווה, סימולקרה, מיתולוגיה ומושגים רבים נוספים שמשתרשרים ונפרשים ונארגים לכלל פרספקטיבה ביקורתית איתנה ועם זאת גמישה, שהשימוש בכליה מאפשר התבוננות חדה וצלולה ועם זאת ספקנית וביקורתית במגוון מופעיה ותוצריה של התרבות החזותית.

ואפשר כמובן פשוט לשלוף מהמקראה הזאת טקסטים יחידים לפי הצורך, העניין או הסקרנות. כמעט כל אחד מהטקסטים האלה היה מרעיש בזמנו, וכמעט כל אחד מהם יכול גם היום להרעיד את נפשם ולטלטל את עולמם של הקוראות והקוראים בו.